שאלה
האם נוהגת מצוה ת"נ בזמננו לגבי "שלא לעזוב את הלוי....מלשמחו" וכו?
ואפרט: במשך שנים נהגנו לארח בחור שהוא לוי והיה בודד לסעודות השבת. לאחר שבנס גדול הצליח להתחתן, מזה כ-5 שנים בערך, נוהגים בני הזוג להתארח באופן קבוע כמעט בכל סעודות השבת והחגים אצל משפחות. באים, אוכלים והולכים, כמעט פעמיים בחודש! הגברת לא טורחת להכין שבת, ופשוט חוסכים מאמץ וכסף על חשבון המשפחות שרובן ברוכות עם קשיי פרנסה, ולזוג הלויים יש קרקע ובית משלהם ללא משכנתא או שכר דירה, כסף יש להם. החלטתי ל’חנך’ אותם, וכתבתי מכתב ש"בית התבשיל’ שלי נסגר, והוא יפתח רק בהשתתפות בהוצאות 200 ש"ח לזוג לכל סעודה.[הכוונה רק להם, כי הם היחידים בהנהגה הזו] . תגובתם היתה שהם יותר לא יבואו. האם עברתי בכך על המצוה "שלא לעזוב את הלוי.."? הדבר הזה לא הציק לי כלל, עד שלמדתי היום את החומש היומי "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך". אמנם הנ"ל שומר מצוות ב"ה, אבל אינו בגדר מה שכותב בספר החינוך על שבט הלוי "שוקד כל היום על התורה וכו’, ולא בגדר של "ירו משפטיך" וכו’. אודה לכם מראש ושכמ"ה.
תשובה
לשואל, שלום וברכה!
איני מכיר אותך ואת הזוג אך לענ"ד מקריאת מכתבך נראה לי שלא פעלת בתבונה. זוג שמתארח אצלכם במשך שנים, לא ראוי להטיח בו מכתב כזה לפתע פתאום. נכון היה לשוחח אתם בעדינות ולהבין למה הם מתמידים להתארח, ואם אחרי השיחה מתברר לך שזהו ניצול אפשר לומר בעדינות שקשה לכם עם זה.
לשאלתך ההלכתית: המצווה לא לעזוב את הלוי אין פירושה שחייבים לארח אותו בלי קשר למצבו. המצווה היא לתת לו את המעשר מן היבול שהתורה זיכתה לו, מה שאינו נוגע למי שקונה פירות וירקות מעושרים, וכן לתת לו קדימות בצדקה אם הוא זכאי לה. כך לשון הספרי (ראה, פיסקא קח) על אזכור הלויים בתורה בין הנזקקים: "והלוי אשר בשעריך - כל מקום אתה מוצא הלוי הזה לומר: תן לו מחלקו [כלומר, מעשר ראשון]. אין לו חלק - תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני - תן לו שלמים. אין לו שלמים - פרנסהו מן הצדקה". אזכור מעשר העני והצדקה מלמד שמדובר בלוי נזקק. וכן לשון הרמב"ם הלכות חגיגה פ"ב הי"ד: "כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאמללים שנאמר 'והלוי והגר והיתום והאלמנה', מאכיל הכל ומשקן כפי עשרו... ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר. לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם. וכל העוזב את הלוי מלשמחו ושוהה ממנו מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה שנאמר השמר לך פן תעזוב את הלוי". וראה גם בשו"ע יו"ד סי' רנא ס"ט, שיש ללוי עני קדימות בצדקה. ובמשנה ברורה סי' רא ס"ק יג הוסיף על הקדימות בצדקה שטוב לכבד את הלוי גם בזימון וברכת המוציא כדין "וקדשתו" בכהן.