לאחרונה לצערי חיי הפרטיים אילצו אותי ללמוד שולחן ערוך דיני אישה שנטמאה וגירושין, ועלתה לי סתירה בין ההלכה לבין המציאות והציפיות שלנו. חרם דרבינו גרשום הותקן בין היתר כדי לסמן שכשם שאנחנו לא ניקח יותר מאישה אחת, גם הקב"ה כביכול לא יקח אישה אחרת עלינו עם ישראל. איך זה מסתדר עם הרצון שלנו לחזור לקב"ה אחרי שבגדנו בו פעמים רבות בעבר עם עבודה זרה, וההלכה לאדם הפרטי היא שאסורה האישה שבגדה בבעלה עם גבר אחר. האם יש פוסקים או רבנים שדנו בעבר בנושא? האם אין פה סוג של מידה כנגד מידה שבגללה הגאולה חלילה מתעכבת? תודה ויום טוב.

א. רבנו גרשום מאור הגולה לא צרף טעם ביסוד החרם שלו. הראשונים מנו מס' טעמים, חלקם ראו בחרם זה מענה לתקנתה של האישה וזכויותיה , חלקם ראו בו כמענה ומניעה לקטטות בתוך התא המשפחתי, וחלקם ראו בו כחרם הדואג לטובת הסדר הציבורי העם ישראל, מצדדי הרווחה והכלכלה . יש עוד שראו בזאת תקנה להציל מעונשם של גויים שלא ראו בנשיאת שתי נשים דבר טוב, ויש שראו זאת כחלק מתנות האבלות על החורבן (ניתן ללמוד בהרחבה במאמר לקמן בחלק ג' https://www.yeshiva.org.il/midrash/40091. הטעם שכתבת לי אינו מוכר לי. ב. המהר"ל האריך לבאר בספרו נצח ישראל (פרק יא) על כך שגם מעשה החטא של אנשים מעם ישראל הנו מעשה פרטי אבל כלל ישראל לעולם אינו חוטא וממילא אין "גט כריתות" ח"ו או ריחוק בעצם הקשר בין אם ישראל לבורא עולם אלא רק פרטים שחוטאים ומתרחקים. הקשר בין עם ישראל לבורא עולם מתחיל מצד בורא העולם ומצדו אין שינוי, כך דרשו חכמים את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם" אף בזמן שאינם עושין רצונו קרויים בנים. אי עשיית רצונו אינה משנה את הקשר,כמו בן ואב. כמובן , לאור זאת, כמובן שזו אינה הסיבה לעיכוב בגאולה, אם יש דבר כזה בכלל.