שלום וברכה! רציתי לשאול על עיקרי הצניעות, איך התורה ציוותה עלינו להתלבש ומה חכמים הוסיפו (גם לגבי כיסוי ראש). ועוד משהו ששמעתי פעם שבעיקרון מותר ללכת עם שרוול מעל המרפק, אני לא יודעת עד כמה מעל ואם זה נכון בכלל, ולכן אני שואלת פה מה באמת צריך לעשות ומה מוסיפים כדי שלא נחטא, ושלא כל בנאדם יחליט על דעת עצמו מה הם גדרי הצניעות.

שלום וברכה! א. ההגדרות הבסיסיות של הלבוש הצנוע שמופיעות בגמרא ובפוסקים הן: יש לכסות את הזרוע (עי' כתובות ע"ב ב; רמב"ם אישות כ"ד, יב; שו"ע אה"ע קט"ו, ד), דהיינו החלק שבין הכתף ובין המרפק. מתוך כך, לגבי שאלתך על שרוול חלקי – איני מכיר מקור הלכתי להתיר זאת. כמו כן יש לכסות את השוק (עי' ברכות כ"ד א). בעניין זה ישנה מחלוקת בין הפוסקים, מה הוא ה"שוק": יש הסוברים שה"שוק" הוא החלק שבין הברך ובין הקרסול, ולדעה זו יש לכסות את הרגל עד הקרסול (עי' למשל חזון איש או"ח, ט"ז, ח). לעומת זאת, יש הסוברים שה"שוק" הוא החלק שמן הברך ומעלה, ולדעה זו החיוב מן הדין הוא לכסות את הרגל רק עד הברך, ומעבר לכך הדבר תלוי במנהג ואינו חובה (עיינו למשל משנה ברורה ע"ה, ב). מבחינת הראיות והמקורות יש מקום גדול לדעה הראשונה, אולם נשים רבות נוהגות לסמוך על הדעה השניה, וכמה רבנים חשובים בזמננו כתבו שמנהג זה הוא כשר על פי ההלכה. (יש להדגיש, שלכל הדעות חובה שהחלק שעד הברך, ובכלל זה הברך עצמה, יהיה מכוסה בכל עת. לפיכך, אין די בחצאית שמגיעה עד הברך בדיוק, שכן בכל תנועה הברך עלולה להתגלות, וכאשר האשה יושבת המצב אף עלול להיות בלתי צנוע בעליל.) גדרים אלה עוסקים ב"גבולות הגיזרה" של כיסוי הגוף, עד היכן יש לכסות את הזרועות והרגליים, ומתוך כך עולה כמובן שגם הגוף עצמו צריך להיות מכוסה. בנוסף לכיסוי הגוף, ישנו גם חיוב מן התורה לנשים נשואות לכסות את הראש. חיוב זה מופיע בכמה מקורות בדברי חז"ל (עי' למשל כתובות ע"ב א-ב; ספרי במדבר י"א; במדבר רבה ט', טז), והוא נלמד מן העובדה שהתורה מצווה לפרוע את ראשה של אשה סוטה (במדבר ה', יח) – מכאן יש ללמוד שדרכן של נשות ישראל היא ללכת בכיסוי ראש, ושגילוי הראש מסמל התנהגות שאינה צנועה. ב. לגבי השאלה אילו הגדרות הן מן התורה ואילו מדברי חכמים, ראשית יש להבהיר, שמבחינת החיוב לקיים הלכות אלה אין הבדל – אנו מחוייבים לקיים גם את דיני דאורייתא וגם את דיני דרבנן. אולם נתייחס לעצם השאלה: לגבי רוב גדרי הצניעות בלבוש, אין בגמרא סוגיות שמרחיבות לדון בכך ולבאר מה המקור המדוייק לכל פרט. אנו רואים בדברי חז"ל שישנו איסור מן התורה להופיע בלבוש שאינו צנוע (עי' למשל גיטין צ' א-ב; תוספתא סוטה ה', ט), אולם חכמים אינם מרחיבים בעניינים אלה של גדרי הלבוש אלא מזכירים זאת בדרך כלל בקצרה. נראה שהסיבה לכך היא שבאותם זמנים אופנת הלבוש הכללית היתה צנועה, ואפילו נשים שאינן יהודיות לא היו יוצאות לרחוב בלבוש שאינו צנוע. לפיכך חכמים לא נצרכו להרחיב בעניין זה של גדרי הצניעות הנדרשים על פי ההלכה. רק בעניין כיסוי הראש אנו מוצאים דיון מפורט יותר, ונראה שהסיבה לכך היא שעניין זה לא היה מובן מאליו – לפחות בחלק מן המקומות, נשים נכריות הלכו בראש מגולה, ורק נשים יהודיות הקפידו על כיסוי ראש כפי ההלכה (עי' במדבר רבה ט', טז). מתוך כך, היה צריך להרחיב בעניין זה ולבאר את גדריו של כיסוי הראש, וכן לבאר את מקורו מן התורה. אך כאשר אנו מוצאים בדברי חז"ל שכיסוי הראש הוא חיוב מן התורה, הרי מסתבר שגם כיסוי הזרועות והשוק, וכן כיסוי שאר הגוף, הם חובה מן התורה. שהרי כמובן לא מסתבר שאשה מחוייבת לכסות את ראשה אך מותר לה לגלות חלקים אלה. כמו כן, אנו מוצאים שמצד ההלכה כיסוי הראש הוא קל יותר משאר גדרי הלבוש, שכן הוא חובה רק לנשואות בעוד שבכיסוי שאר הגוף אין הבדל בין נשואות לרווקות. ואם כיסוי הראש הוא חיוב מן התורה, ודאי שכך לגבי שאר החלקים החייבים בכיסוי. לגבי כיסוי הראש עצמו, מופיע בגמרא (כתובות ע"ב, א-ב) שישנן שתי רמות של כיסוי ראש: ישנה רמה בסיסית שמחוייבת מדאורייתא, ורמה נוספת שאינה מדאורייתא אלא מ"דת יהודית", דהיינו מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. (יש להבהיר, שמנהג זה אינו בגדר חומרה בלבד אלא הוא חיוב גמור, כפי שרואים בדברי המשנה והגמרא שם, שעניין זה אף עלול להיות עילה לתביעת גירושין.) איזו רמה של כיסוי ראש נצרכת מדאורייתא, ואיזו תוספת נצרכת מן המנהג? הגמרא אומרת שמדאורייתא אפשר להסתפק ב"קלתה", דהיינו סל שהאשה מניחה על הראש (רש"י בכתובות שם) או סוג של מטפחת (מאירי שם; רמב"ם אישות כ"ד, יב), אך מ"דת יהודית" אין זה מספיק אלא צריך כיסוי משמעותי יותר. יש מן הפוסקים שהבינו שההבדל הוא שה"קלתה" היא פחות צנועה משום שהיא שקופה או שיש בה חורים, כך שהשיער נראה במידה מסויימת (עי' למשל שו"ת אגרות משה אה"ע א, נח). אולם לענ"ד נראה שהבעיה ב"קלתה" אינה דוקא משום שהשיער נראה, אלא משום שאין זה בגד נורמלי שמיועד ללבישה ברחוב, אלא סל שהאשה שמה כעת על הראש, או בגד שמיועד לבית או לשינה (עי' בלשון רש"י, המאירי והרמב"ם הנ"ל). הדבר דומה לאשה שבמקום להתלבש בבגדים נורמליים תצא לרחוב מכוסה בקופסת קרטון או לבושה בפיג'מה – גם אם זה יסתיר את כל חלקי הגוף, עדיין יש בכך חוסר צניעות.