שלום וברכה. רציתי לדעת מדוע אשכנזים מברכים המוציא על מצה כל השנה הרי דינה כפת הבאה בכיסנין, כיון שהיא נכססת? אשמח שהרב יתייחס גם לשיטת הספרדים ושיטת הרב אליהו זצ"ל.

שלום רב. כבודו שואל שאלת תלמיד חכם. אכן אחת מההגדרות של פת הבאה בכיסנין היא, שהפת נכססת. עם זאת מנהג בני אשכנז לברך על מצה ברכת המוציא כל השנה מכמה טעמים: א. מצות מוגדרות כפת הבאה בכיסנין, אולם כיון שבפסח היה על המצות שם של לחם, לא פקע מהם שם לחם כל השנה. ב. אין המצות מוגדרות כפת הבאה בכיסנין אלא כלחם, כיון שבלילתן קשה והיא נאפית בתנור בעיקר לאכילה ושביעה אין שום הבדל בין אם פת זו נכססת או לא נכססת, וברכתה המוציא. הרחבה: 1. אקדים שהמנהג הרווח אצל בני ספרד - לברך מזונות כל השנה. וגם לשיטה זו כתב החיד"א (מחזיק ברכה קנ"ח, ה', הובא ביחווה דעת ח"ג י"ב) לאחר שהאריך בסוגיה זו, שראוי להחמיר לברך קודם על מעט פת כדי לצאת ממחלוקת הפוסקים. 2. מנהג בני אשכנז לברך המוציא כל השנה, הטעם הראשון הובא בשבט הלוי (ח"א, ר"ה). הטעם השני הובא בציץ אליעזר (י"א, י"ט). לשיטת הצי"א "אין שום הבדל בין נאפתה חמץ או מצה..". כאמור לעיל. ומנהג זה קדמון, והובא כבר בשו"ת חלקת יעקב (או"ח, מ"ח) בשם הגינת ורדים והגאון מהרש"ם. וסיים שכן המנהג פשוט. 3. אציין שיטת ביניים, דעת הגר"מ אליהו זצ"ל - שאמנם יש לברך מזונות - אך דוקא מפסח שני, שעד פסח שני המצות עוד מצויות בבית וקובעים עליהם סעודה. ראיתי בסידור יעב"ץ (על חודש אייר) שכתב דבר מעניין בנידון זה, וז"ל: "וטעם פסח שני שהוקבע באייר גילו לי מן השמים. לפי שבו כלתה חררה שהוציאו ממצרים (ראה שמות רבה ג', ד' וכ"ה, ד')... לפיכך עד כאן נמשך נס יציאת מצרים ואכילת מצה. ולכן בפסח שני מצה וחמץ עמו בבית כמו שהיה בפעם ראשון, הרי דבר ברור לפניך במה שלא אמר בו אדם דבר מעולם...". חשוב לדעת שבמקרה שקובעים סעודה על מצה (שיעור ג' או ד' ביצים = 216 גרם) - לכל הדעות יש ליטול ידיים ולברך המוציא. בברכה פסח כשר ושמח,