צהריים טובים כבוד הרב, אבי נפטר ביום חמישי. אין לי אפשרות לקיים את מנהגי האבלות כי עקב מצב הקורונה בארץ, משפחתי ומשפחה של בעלי חוששים להגיע. בעלי איש צבא, חזר היום לעבודה. אני לבד בבית עם 2 ילדים קטנים, חייבת להמשיך לתפקד כרגיל בשבילם. קשה לי נפשית ורגשית.. מרגישה שאני מאכזבת את אבא שלי. מה עליי לעשות? איך להתנהל? המצב הזה כל כך לא פשוט עבורי.

לשואלת, ראשית, ברצוני להשתתף בצערך הגדול. אכן, קשה מאוד לשבת שבעה במצב כזה, וקשה במיוחד המחשבה שאינך עושה את מה שהיה ראוי לכבודו של אביך המנוח. אינני יודע היכן את גרה והאם יש אפשרות לאיזו תמיכה קהילתית, לפחות למצוא מישהו שיערוך עבורך קניות ויחסוך לך את היציאות מהבית. אם אינך מכירה, אני מציע לפנות לאתר https://www.ruachtova.org.il/ שמרכז מתנדבים למגוון משימות בצל הקורונה. אין ספק שהמצב המיוחד שלך מצדיק את הפנייה. האם ניתן לבקש משכנים שישגיחו על ילדייך למשך מספר שעות ביום? (זה מותר על פי הנחיות משרד הבריאות, אם זו משפחה אחת קבועה) כך תוכלי להתפנות לפחות לשיחות טלפון עם המשפחה והמכרים. אם הדבר לא מתאפשר, ואין לך ברירה אלא להמשיך לתפקד כאמא במשרה מלאה, אין לך שום סיבה לנקיפות מצפון. זה הדבר שנכון לעשות במסגרת מה שאפשר כעת. הנחת הכי גדולה לאבא שלך היא שיהיה לו המשך עלי אדמות, להמשיך לגדל ילדים טובים, בריאים ומחונכים, ובזה את עסוקה. את האבלות עלייך לציין בשלב זה בעיקר בדברים שלא דורשים ממך זמן: ללבוש בגד שיש בו קרע, לא לנעול נעלי עור, ולהדליק נר נשמה לזכרו. אפשר גם לחשוב על רעיונות מה אפשר לעשות לכבוד זכרו של אביך המנוח ב"עצימות נמוכה" על פני משך זמן ארוך יותר. אני לא מתכוון להאריך את אבלות השבעה, אלא לתת לאבל ביטוי חיובי מתמשך. למשל: לקבוע, בשלב זה בינך לבין עצמך בלבד, תאריכי יעד בעוד מספר חודשים לפגישות עם בני משפחה וידידיו של אביך, להעלאת זיכרונות. לחשוב על תכונות טובות מסוימות שבהן אביך הצטיין, או דברים שהיו חשובים לו במיוחד, והיית רוצה ללכת בדרכו. לקבוע לעצמך משימות מתאימות, מעשים טובים שאת ההשראה להם ינקת ממנו, ולרשום ביומנך להשלים משימה סבירה כלשהי מדי חודש, או שלושה חודשים, כדוגמה. ככה את פורסת את האבלות ל"פרוסות קטנות" שאת יותר מסוגלת לעמוד בהן, וגם עושה דברים לעילוי נשמתו. ויהי רצון שתזכי לנחמה שלמה ובשורות טובות לך ולכל בית ישראל.