שלום רב. האם מותר להספיד ת"ח בחול המועד? ואם אסור, האם יש איזו דרך שיהיה מותר לשאת דברים?

שלום וברכה. א. נחלקו הפוסקים והמנהגים האם מותר להספיד ת"ח בחול המועד, ושורש המחלוקת נעוצה בגדר ת"ח בזמן הזה. וכל אחד ינהג בזה כמנהג רבותיו. ב. אף לאוסרים הספד על ת"ח בחול המועד, במידה ומדובר בגדול הדור או בת"ח מופלג הבקי בכל מקום ששואלים אותו - מותר להספידו אף בחוה"מ, וכך נהגו רבים. ג. דברי תורה ופרידה שאינם מעוררים לבכי יש להתיר על כל אדם. הרחבה: מצוה גדולה להספיד את הנפטר, ולעורר את הציבור לבכי, וז"ל מרן השו"ע (יו"ד אבילות שמ"ד א') ע"פ הגמ' בברכות (ו:): "מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, א כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. וציין הש"ך (שם) לדברי הגמ' בשבת (קה:): "א"ר שמעון בן פזי וכו' כל המוריד דמעות על אדם כשר - הקדוש ברוך הוא סופרן, ומניחן בבית גנזיו, שנאמר נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו". ופסוקים רבים נאמרו בתורה ובנביאים ביחס להספד. אולם כיון שההספד מעורר לבכי, חז"ל אסרו להספיד בימי שמחה מיוחדים, וז"ל הגמ' במועד קטן (כז.:): "אין מניחים את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד. אמר רב פפא אין מועד בפני תלמיד חכם, וכל שכן חנוכה ופורים. והני מילי בפניו, אבל שלא בפניו לא. איני, ואה רב כהנא ספדיה לרב זביד מנהרדעא בפום נהרא, אמר רב פפי יום שמועה הוה, וכבפניו דמי. ונחלקו הראשונים מה כוונת הגמ' ביחס ליום שמועה, האם ההיתר הוא גורף ואף במקום אחר נחשב כאילו לפניו, הוא שכוונת הגמ' דוקא לפניו, והכריע מרן השו"ע (שמ"ד ה') כרמב"ם: "והני מילי לאינש דעלמא, אבל לת"ח, בין בחוה"מ בין בר"ח, חנוכה ופורים, מענו ומקוננות כדרכן בחול, והני מילי – בפניו, אבל שלא בפניו, לא. ויום שמועה אפ' רחוקה, כבפניו דמי". וכתב ערוה"ש (שם ד'): "למדנו מזה דבחוה"מ ור"ח חנוכה ופורים – טוב למעט בבכיות והספדים לבד על ת"ח בפניו". ובבה"ל (תקמ"ז ג') כתב שצ"ע אם מותר להספיד אדם רגיל בערב חג אחר חצות וכן בערב שבת, וצדדי הספק האם כמו שאין אומרים צדוק הדין בערב שבת וערב יו"ט אחר חצות (כמבואר ביו"ד ת"א), הוא הדין לענין הספד. אולם הוסיף שעל ת"ח - מספידין בזמנים אלו, שהרי לא גרעו מחוה"מ, והרי דעת הפמ"ג להתיר הספד על ת"ח בחוה"מ. וסיים שאף שאנו מחמירים בחוה"מ, מכל מקום בזמנים אלו יש צד יותר להקל. עכ"ד. ואם כן למדנו שדעת הבה"ל להחמיר שלא להספיד ת"ח בחוה"מ, מלבד בע"ש ועיו"ט. וטעמו, מבואר בשעה"צ (סק"ד), מפני שאין בימנו דין ת"ח. אולם בספר הנפלא פני ברוך (בהערות בסופו) כתב הגר"ש דבליצקי זצ"ל שאם הנפטר גדול הדור, מספידים בפניו אפילו בחוה"מ שאסור מדינא (שהרי דינו של חול המועד חמור יותר מר"ח וערב יו"ט וערב שבת ושאר ימים שא"א בהם תחנון שאסורים רק ממנהג, ובהם ודאי שמותר.להספיד). אלא שלמעשה כתב בתוך הספר (בי' ג' י') כמסקנת הבה"ל להחמיר בחוה"מ. וכבר קדמו בגשה"ח (י"ג י'), וכתב שבר"ח חנוכה ובב' ימי הפורים מספידים לחכם בפניו, ואף שבמג"א (תקמ"ז סק"ח) כתב שגדר ת"ח, הוא זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ות"ח שכזה אינו קיים בזמננו. מכל מקום נהגו להקל בימים אלו. אבל בחוה"מ כתב שרוב הפוס' מחמירים שלא להספיד אף לגדול. אולם המהרש"ם (דעת תורה י"ב) הביא בשם הלבוש, שיש בימנו דין ת"ח לעניין זה, שהרי כתב (סי' תר"ע ג', וסי' תרצ"ו ג') שמותר להספיד ת"ח בפניו בחנוכה ופורים. וכמו כן בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' ר"ז) התיר להספיד חכם בחוה"מ. וראה בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן טז, ובהערות לילקו"י אבלות י"א ה') שהביא מספר נזירות שמשון (סי' ת"כ) שאף בזמן הזה יש דין ת"ח להספידם בחוה"מ ור"ח, וכפשט דברי הגמ' לעיל. וכבוד תורה שייך גם בימנו, ויפתח בדור כשמואל בדורו, וקשה להקל בדין ת"ח גם בזה"ז, והביא שבשו"ת צפיחית בדבש כתב שדברי המג"א (תקמ"ז סק"ח) שהחמיר שלא להספיד בחוה"מ, הם היפך דברי המהרימ"ט והבינה לעיתים שהתירו להספיד ת"ח בזה"ז בחוה"מ, עיין שם ובשו"ת יבי"א (ח"ט יו"ד מ"ו) שהביא עוד פוסקים וכתב שכן המנהג ואין פוצה פה על כך. מהאמור נראה שנטיית פוסקי אשכנז שאין להספיד בחוה"מ, ואילו פוסקי אשכנז שמותר להספיד. ושורש מחלוקתם כאמור, האם יש לנו דין ת"ח בזמן הזה. למעשה נראה שלדעת כולם שאפשר לומר בימים אלו אפילו על אדם שאינו ת"ח, דברי תורה ודברי פרידה שאינם מעוררים לצער ובכי (ראה צרור החיים אות נ"ט, נטעי גבריאל ח"א). "בלע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ" (ישעיהו כ"ה ח'). בברכה נאמנה ובשורות טובות,