לכבוד הרב. מה הדין אם המקדש בשבת שתה פחות מרביעית האם יוצאים בכך האחרים ידי חובה? לכל אחד היה מונח לידו כוס עם פחות מרביעית.

שלום וברכה. האחרים יצאו ידי חובה כיון שבדיעבד, שתיית כולם מצטרפת לקידוש. אולם לכתחילה המקדש צריך לשתות בעצמו שיעור רוב רביעית (כ-44 סמ"ק) מכוס הקידוש. בדיעבד אף אם אין בטעימת כולם שיעור זה - יצאו ידי חובה, וישלימו את השיעור או ישמעו את הברכה מאחר. מקורות: ראה גמ' פסחים (קז.) ובראשונים, שאם שתה פחות ממלוא לוגמיו (רוב רביעית) לא יצא. ושיעור זה הוא שיעור צד אחד של לחי מלא במשקה, ובאדם בינוני (תוס' יומא פ.) ושיעור זה יש בו הנאה המיישבת את הדעת ולכן יש בו חשיבות. דעת הגר"ח נאה, שמדובר על 44 סמ"ק, ולחזו"א, 76 סמ"ק. יש להקפיד על שיעור רוב רביעית בקידוש, בהבדלה ובכוס של ברכת המזון (ואף שבד' כוסות סתם השו"ע בסי' תע"ב שצריך רביעית, בדיעבד מספיק רוב, מ"ב שם). הכוס צריכה להכיל לפחות שיעור של רביעית הלוג יין (שבת עו:), שזהו שיעור של ביצה וחצי, לדעת הגר"ח נאה 86 סמ"ק, ולדעת החזו"א 150 סמ"ק. חשוב להוסיף שבשיעור רביעית, מתחייבים בברכה אחרונה. יש לציין שכוס חד פעמית מכילה בערך 180 סמ"ק. ובשו"ע (או"ח רע"א י"ד) הביא ג' שיטות. בסתם את דעת הרא"ש: שהמקדש צריך לשתות מלא לוגמיו, ואם אחר שתה במקומו יצא. ואין שתיית שנים מצטרפת למלוא לגמיו, ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם. והוסיף: "וי"א דכיון שבין כולם טעמו כמלוא לוגמיו, יצאו, דשתיית כולם מצטרפת לכשיעור. והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא, וראוי לחוש לדבריהם...". ועל פי כללי הפסיקה הרווחים בדעת מרן, לכתחילה המקדש צריך לשתות מכוס הקידוש, ובדיעבד אף אחר יכול לשתות עבורו. ובמ"ב (שם סקע"ג) ביאר שמה שמרן הביא את דעת הגאונים, כיוון שלכתחילה נכון להזהר כמותם. אלא שהוסיף המ"ב: "ובדיעבד הסכימו הרבה אחרונים, דאפילו שתיית כל המסובין מצטרפין למלוא לוגמיו...", וזוהי שיטת היש אומרים (ובבה"ל ד"ה וי"א, ביאר טעמם). וראה בשער הציון, שאסף דברי האחרונים, וציין בנוסף שלדעת שו"ע הרב שהשמיט דעת הי"א, משמע שמחמיר בזה. ועיין בבה"ל (שם) שחתם דבריו, שלכתחילה נכון להזהר בדבר, והאחרונים הקלו רק בדיעבד, ובפרט שדעת המג"א שגם לשיטת היש אומרים, כל זה רק בדיעבד. ומבואר בב"י (שם) שגם אם שתה פחות מרוב ממלוא לוגמיו, אין הכוונה שלא יצא כלל, אלא שלא יצא ידי מצוה כתקנה. ועל דברי הלבוש (שם) שכתב שאם לא שתה מלא לוגמיו הוי ברכה לבטלה, כתב כה"ח (שם פ"ב): "כבר הקשו עליו האחרונים דהא ברכה ראשונה הויא על משהו ותקנת חכמים הוא לשתות כמלא לוגמיו אלא שלא קיים המצוה כתקנה". וכן דעת האורל"צ (ח"ב כ' ז') והילקוט יוסף (רע"א ל"ח) שבדיעבד יצא ידי חובת קידוש. אם כן למעשה, לכתחילה צריך שהמקדש ישתה בעצמו, ואם אחר שתה רביעית יצאו ידי חובה, ואם כולם יחד שתו רביעית יצאו בדיעבד ידי חובה. ובמקרה שלא הגיעו יחד לשיעור רביעית, אף שלא קיימו את המצוה כתיקנה, יצאו ידי חובת קידוש, אולם אם אפשר ישלימו את השיעור לרביעית או ישמעו ממשהו אחר את ברכת הגפן, כיון שיש מחלוקת הפוסקים (עיין מג"א רע"א סקל"ב שלדעתו לא יצאו) אם יצאו ידי חובה, ספק ברכות להקל. בברכת השבת,