שלום. יש לי 3 ילדים. מתוכן, הגדולה בת 4, והשניה בת שנתיים וחצי (הקטן בן 7 חודשים, קצת פחות רלוונטי לשאלה) אם אשב איתן בליל הסדר, ביחד עם כל המשפחה "כרגיל" - סביר להניח שפרט ל"מופע" - הן לא יקבלו מידע מהותי על יציאת מצרים, אולי קצת פה ושם (הטקסט בהגדה קצת פחות מותאם לגילן, לדעתי לפחות, ובטח לא אם נקרא אותו בתימנית, כפי שאנו נוהגים). האם מותר/עדיף לי לשבת איתן קצת בצד (בקצה השולחן או בספה שליד השולחן) ולספר להן את סיפור יציאת מצרים בצורה שמתאימה לגילן באריכות, ואז פשוט להשלים את ההגדה לעצמי במהירות כדי להגיע לאכילת מצה עם כולם, או שעדיף דווקא הפוך, ז"א לספר להן בקצרה את סיפור יציאת מצרים (כמובן, ברמה שלהן, אבל לא באריכות יתרה) וברוב קריאת ההגדה להיות עם כולם? (או שאולי יש פתרון אחר? לספר להן את הכל בצהריים? או כל פתרון הלכתי...) תודה

בס"ד שלום רב, כתב הרמב"ם(הל' חמץ ומצה פרק ז): הלכה א: מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר +שמות י"ג+ זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר +שמות כ'+ זכור את יום השבת, ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח. הלכה ב: מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך, לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא ויוציאנו לחירות, ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן. מדבריו אנו למדים שעיקר המצווה היא להודיע לבנים ועל כן אתה צודק שיש להשקיע זמן בילדיך באופן אישי. ואת ההגדה תוכל להשלים במהירות יותר. אך צריך לזכור את מה שכתב הרמב"ם שמודיעו לפי דעתו. ובנוגע לשאלתך, לרוב הילדים בני שנתיים קשה להקשיב אפילו לכמה דקות רצופות, וכן להרבה ילדים בני ארבע קשה להקשיב הרבה ובפרט כאשר יש הרבה קהל מסביב. ולכן צריך לזכור לספר את עיקרי הדברים בעל פה כעיו מה שהמחיש זאת הרמב"ם, עבד זה/שפחה זו. אין להטריח עליהם יתר על המידה. כמובן, יש להשתדל שלא לפגוע בשאר בני המשפחה ב'העלמות' מהשולחן המשפחתי, וכל משפחה כפי מנהגה ואופייה. חג שמח!