שלום וברכה, מדוע לא היה טעם של מאכלים מסוימים במן, כגון טעם של קישואים המסכן את היולדת? הרי בסופו של דבר כל אחד הרגיש את טעמו ואז לכאורה מהיולדת ניתן למנוע את הטעם של הדברים שעלולים לסכנה, אבל מדוע שאר האנשים נמנע מהם להרגיש טעם זה? ישר כח ותזכו למצוות

שלום הרבי מלובביץ' (ליקוטי שיחות כרך ל"ג החל מעמ' 71 ואילך ליקוט משיחות ש"פ בהעלותך וש"פ שלח תשכ"ח) עוסק בשאלה זו וכך כתב: יש מקום לשאלה...למה באמת עשה ה' ככה, למנוע מכל ישראל טעמם של מינים אלו בגלל המניקות ש­הם מיעוטא דמיעוטא של כל ישראל? ולכן העתיק רש"י שם בעל המאמר — ר' שמעון — דאזיל לשיטתו, שפעמים יתכן שהמיעוט מכריע את הרוב. וכפי שמצינו בהדגשה אצל רבי שמעון, ש­אמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אלעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם ועד סופו". דאע"פ שהם יחידים ממש, מ"מ ביכולתם להכריע את כל העולם כולו. והיינו משום שרשב"י "רואה" את כל ישראל, ושל כל הדורות כולם, שהם מציאות אחת ממש, ולכן מעשה כל יחיד ופרט שבישראל נוגע להכלל כולו. ועל דרך זה סבירא ליה לר"ש להיפך, דכאשר יש­נו דבר שיכול להזיק את המיעוט, כדאי למנוע ענין זה גם מהרוב, כדי שלא יהי' שום חשש או חשש דחשש שיגיע רעה זו להמיעוט. ובפשטות: כדי שהמניקות לא ישימו לב שכל ישראל נהנים ממאכלים טובים אלו ויתאוו להם וכו', כדאי למנוע מאכלים אלו מרוב בני ישראל. ומזה הוראה עד כמה צ"ל ההשתדלות בטובת איש פרטי, ועוד זאת — אפילו כאשר מדובר בתינוק בישראל, וכ­בנידון דידן, שהקב"ה מנע מאכלים טובים אלה מכל בנ"י כדי שלא יהי' חשש של היזק ליונקי שדים — ועאכו"כ שצ"ל השתדלות עד כדי מסירת נפש בטובתם הרוחנית של קטנים וקטנות מישראל, לדאוג להם ובפרט שכאו"א מהם יקבל חינוך על טהרת הקודש, באופן "גם כי יזקין לא יסור ממנה". יום טוב