הגמרא במסכת ברכות (דף יא/ב) לא הכריעה בין אהבה רבה לאהבת עולם בשחרית ובערבית, אלא, אמר רב יהודה אמר שמואל: (יאמר) אהבה רבה, וכן אורי ליה רבי אלעזר לר פדת בריה אהבה רבה. תניא נמי הכי, אין אומרים אהבת עולם אלא אהבה רבה. ורבנן אמרי: אהבת עולם, וכן הוא אומר: "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד". והנה הספרדים, והאשכנזים, והתימנים (נוסח בלדי), אומרים: אהבה רבה, ואילו עדות המזרח, והמרוקאים, והתימנים (נוסח שאמי), אומרים: אהבת עולם. מה הטעם שהגמרא לא הכריעה כאן אלא נתנה לנוהג זה דרך רשות, האם אהבה רבה היא משום לישנא מעליא? וכן מה הם הטעמים ששני הקבוצות מחזיקות בהם לומר אהבה רבה לבין אהבת עולם? ונראה לי (בעליל) שאלו הטוענים לאהבת עולם, חוששים להפסיד את אהבת עולם באהבה רבה, שמא יפסידו אהבת עולם. ואלו הטוענים לאהבה רבה, בטוחים באהבתו הנצחית של הקב"ה לישראל, ואינם חוששים להפסיד אהבת עולם, ואומרים אהבה רבה, שגם כלולה בה אהבת עולם, וניתוספה באהבה רבה, וגם מורה על מידת האהבה בצורתה הבלתי נדלית, והכמותית והללא מיצרים של הקב"ה לישראל. כך שעל כרחנו נראה לי שזוהי לשון של "לישנא מעליא" - ותו לא!

בשו"ע (סימן ס, סעיף א) הובאה בזה מחלוקת בין השו"ע ובין הרמ"א. לדעת השו"ע יש לומר אהבת עולם ולדעת הרמ"א יש לומר אהבה רבה בשחרית ואהבת עולם בערבית. מה ההבדל בין שני הנוסחים הללו? המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב העבודה פרק ז) מבאר ששני הנוסחים מבטאים שני דגשים לאהבת ה' אלינו- אהבה גדולה ועצומה (-'אהבה רבה'), ואהבה נצחית שאינה תלויה בדבר ('אהבת עולם'). נחלקו בגמרא ובעקבותיהם גם השו"ע והרמ"א, איזה דגש חשוב יותר להדגיש קודם קריאת שמע. כמובן ששני הדגשים נכונים וחשובים, אבל למעשה צריך להכריע באיזה מהם לנקוט. על פי זה המהר"ל מבאר את דעת הרמ"א שחילק בין שחרית לערבית. הוא מסביר, שביום בו הכל גלוי מתאים יותר לומר 'אהבה רבה'. לעומת זאת בלילה שהכל נסתר מתאים יותר לומר 'אהבת עולם' שעניינה שאף אם האהבה נסתרת הרי האהבה נמצאת מעולם ועד עולם ואינה פוסקת. על פי זה המהר"ל גם מבאר את הנוסח של הברכה לאחר קריאת שמע- ביום אומרים 'אמת ויציב' ואילו בלילה אומרים 'אמת ואמונה' שבלילה ובחושך אנו לא רואים בגלוי אלא נצרכים לאמונה שאכן כך הדברים. לבסוף, שאלת מדוע הגמרא לא הכריעה. דרכה של הגמרא ברוב המקומות להשאיר את הדיון פתוח ולא לנקוט במסקנה חתוכה, זאת משום שדרכה של הגמרא למסור לנו את בית המדרש החי והתוסס של הדורות הקודמים, כהזמנה עבורנו להמשיך אותו ולהיות חלק ממנו. בהצלחה רבה.