אם רוב דיינים של בית הדין הגדול היו תלמידים של איזה רב כגון הלל מסתמא הם יפסקו כהלל, ואם הם תלמידי של שמאי הם יפסקו כשמאי , א"כ האיך חייבה התורה שצריך לנהוג כפי הבית דין הגדול של ירושלים , ואם לא ישמעו להם חייב מיתה כדין זקן ממרא ?

שלום וברכה, קושייתך נובעת מהמציאות אותה אתה מכיר, מציאות שיש בה הרבה מחלוקות בין רב לרב. אך חז"ל אומרים לנו שקודם בית שמאי ובית הלל לא היו הרבה מחלוקות. במציאות בה אין מחלוקות בישראל מסתבר שההליכה אחר רב אחד פחות מצויה, אדם לומד אצל רב ולאחר מכן אצל אחר, ואין בכך סתירה שהרי הם מסכימים בכל דבר. כאשר יש מחלוקות רבות אדם צריך לקבוע לו רב כדי לדעת מה לעשות. וכך כותבת הגמ' בסנהדרין (פח:): תניא, אמר רבי יוסי: מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית, ושני בתי דינין של עשרים ושלשה, אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה, ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל. הוצרך הדבר לשאול - שואלין מבית דין שבעירן, אם שמעו - אמרו להן, ואם לאו - באין לזה שסמוך לעירן. אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - באין לזה שעל פתח הר הבית. אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - באין לזה שעל פתח העזרה. ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למדתי וכך למדו חבירי. אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - אלו ואלו באין ללשכת הגזית, ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל. נשאלה שאלה בפניהם, אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - עומדין למנין. רבו המטמאים - טמאו, רבו המטהרין - טהרו. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות. בברכה,