אני מקפיד להניח תפילין כל יום, אבל לעיתים רחוקות קורה שאני שוכח. האם ניתן לכפר על כך?

במסכת ראש השנה לקראת סוף הפרק נאמר על פושעי ישראל בגופם שהם נענשים עונש קשה לאחר מיתתן. על שאלת הגמרא מהי הגדרת פושעי ישראל בגופם נאמרו תשובות אחדות, אחת מהן: "קרקפתא דלא מנח תפילין", כלומר מי שלא מניח תפילין מוגדר כפושע ישראל בגופו. משמעות הדברים היא שקדושת ישראל דורשת ביטוי גם על ידי הגוף, והיא מקבלת את השלמתה על ידי הנחת תפילין ובמיוחד תפילין של ראש. כאשר יהודי מתעלם מכך הרי הוא גורם פשע כלפי גופו. כמה פעמים ייחסר ממעשה זה כדי שיהא ראוי להגדרה זו של פושע ישראל בגופו? נחלקו הדעות בין הראשונים: לדעת התוספות מדובר במי שלא הניח תפילין אפילו פעם בימי חייו. אולם ברא"ש מובאת דעה נוספת שאפילו מי שלא הניח יום אחד הוא בכלל מי שנאמרו עליהם אותם הדברים החמורים. אמנם, מוסיף הרא"ש (אין לי ספר לני, נדמה לי בשם ר"ת) שמדובר כאשר אי הנחת התפילין מקורה מתוך זלזול המצוה וביזוי התפילין אבל אם הסיבה קשורה למצב גופני שאינו נקי או סיבה דומה אין הוא בכלל פושעי ישראל בגופם. מה הדין במקרה שלך, כאשר ברור לנו שאין זה מתוך ביזוי אם כי מצד שני אין זה קשור לאונס?! ניתן לומר בהסתמך על דעת התוספות שמאמר הגמרא נקבע רק על מי שלא הניח תפילין כל ימי חייו ובהתחשב בדעת הרא"ש שאין זה חמור עד כדי כך אולם בוודאי יש בזה ביטול מצות עשה מהחמורות ביותר ששקולה ככל התורה כולה, כדברי הגמרא במסכת קידשוין על הפסוק: "והיה לאות על ידך... למען תהיה תורת ה' בפיך", הוקשה כל התורה כולה לתפילין. מתוך כך וודאי שצריך לאזור אומץ שלא לבטל אפילו יום אחד, ומה שנוגע לימים שעברו נאמר בסוף מסכת יומא, כי מי שביטל מצוות עשה וקיבל עליו לשוב בתשובה ולקיים מכאן ואילך לא זז משם עד שמוחלין לו. "והוא רחום יכפר עוון", ויהי רצון שתזכה לקיים מצוה כמאמרה.