שלום הרב. האם אדם הפרטי רשאי לסמוך על מכירת חמץ? אם אפשר אשמח קצת לפירוט.

שלום וברכה, מכירת חמץ היא מכירה גמורה שאין לערער עליה. גם אדם פרטי רשאי לסמוך על מכירת חמץ ומעיקר הדין אף למכור חמץ גמור. אך מכיוון שהיו מעט פוסקים שערערו על המכירה רבים נוהגים שלא למכור חמץ גמור, אלא מוכרים רק מוצרים שיש בהם ספק חמץ, למשל מוצרים שאין עליהם כשרות לפסח ולא ידוע אם יש בהם חמץ, וכן חבילות אוכל שפתחו במשך השנה ולא שמרו עליהם שלא ייכנס בהם פירורי חמץ וכדומה. מקורות והרחבה: למכירת חמץ יש מקור בתוספתא (פסחים ב, ז): "ישראל ועכו"ם שהיו בספינה וחמץ ביד ישראל הרי הוא מוכר לעכו"ם או נותנו לו במתנה וחוזר ולוקח ממנו אחר הפסח ובלבד שיתנהו לו במתנה גמורה ורשאי ישראל שיאמר לעכו"ם עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח". על פי זה פסק השולחן ערוך (תמח ג): "חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס ואם מכרו או נתנו לנכרי שמחוץ לבית קודם הפסח אף על פי שהישראל מכירו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני". במשך מאתיים השנים האחרונות מכירת החמץ התפתחה מאד. המכירה שהוזכרה בשולחן ערוך על פי התוספתא היתה מכירה פרטית ואקראית. היום היא הפכה למכירה כללית וקבועה. היו פוסקים (וביניהם הגר"א) שעוררו על המכירה מכמה סיבות. בעיקר משום שהמכירה נראית כ'הערמה' (מכירה לא אמיתית), שאין הגוי באמת מתכוון לקנות שום דבר ואינו אלא כטקס דתי. הרבה מאד נכתב בנושא ואין כאן המקום להאריך בכל הדיונים ההלכתיים. ניתן לעיין בספר המועדים בהלכה לרב זוין בפרק על מכירת חמץ והשתלשלותה, ובספר הגדה של פסח מנחת אשר (סימן א) שדן בנושא מבחינה למדנית. למעשה התקבל היום המנהג למכור חמץ לגוי. כתב במנחת אשר הגדה של פסח (שם): "אמנם מאז ועד ימינו נשתרש מנהג זה בקרב כל הקהלות ואין פוצה פה ומצפצף וברור שיש במנהג זה תקנה גדולה למנוע איסור בל יראה מרבים מעמי הארץ". בהמשך דבריו הזכיר את המנהג שנהגו רבים שלא למכור חמץ גמור ושלא להנות מחמץ גמור שנמכר בפסח, משום הפקפוק על תוקף המכירה, וציין מקורות למנהג זה. יש לציין לדבריו של הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה פסח עמ' קל"ז) שהורה שניתן להקל לכתחילה לקנות אחרי פסח מחמץ שנמכר לפני הפסח, והוסיף שמי שרוצה להחמיר שלא למכור חמץ גמור ושלא ליהנות מחמץ שנמכר אחרי הפסח יש לו להחמיר לעצמו ולא להורות כך לרבים שלא לערער חלילה על תוקף המכירה. וכעין זה פסק בחזון עובדיה (פסח, בדיקת חמץ, הערה נז): "ואם בעל המכולת אינו בחזקת שומר תורה ומצות, אך מראה תעודה מהרבנות המקומית שמכר את חמצו על ידי הרבנות, אין סברא להחמיר שלא לקנות ממנו חמץ לאחר הפסח מפני שנחשוש פן לא היתה המכירה בכל לב לגמרי, שדברים שבלב אינם דברים, ואדרבא יש חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא…".