שלום וברכה כבוד הרב. הרא"ש בברכות (סימן ט) ובפסחים (סימן לח) הולך לשיטתו ופוסק שיש להחמיר כראב"ע. אולם, ברא"ש בפסחים משמע שאין הלכה כראב"ע אלא שמשום ש"אפשר" ור"ע מודה שמ"מ איכא סייג דרבנן - יש להחמיר. ואילו בברכות הרא"ש כותב כך משום שאין ראיה ברורה לאחד מן הצדדים וזהו ספק דאורייתא ולכן מחמירים. ולכאורה יש נפ"מ בין הטעמים, אם אכן נראה שהלכה כר"ע אלא שראוי להחמיר משום שאולי הוא מודה דאיכא סייג דרבנן אז במקרה שאכל אחר חצות יצא משום דזהו ספקא אי איכא סייג וזהו ספק בדרבנן אבל מדאוריתא יצא. אולם אם הטעם הוא משום שהסתפקנו כמי הלכה אז אם אכל אחר חצות לא יצא משום דזהו ספק דאוריתא ולחומרא. תודה רבה!

שלום וברכה, אכן זה יהיה ספק דאורייתא לגבי קרבן פסח, אבל לגבי אכילת מצה זו מצוות מדרבנן לאכול אפיקומן, ולכן לשון הרא"ש (ברכות פרק א סימן ט): צריך 'להחמיר' לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות, היינו שזו חומרא ולא מעיקר הדין. בברכה, חג שמח