שלום וברכה, רציתי לשאול כיצד מלכי ישראל נהגו בצורה שונה בדין, ממה שאנו מכירים בתורה שבעל פה, כמו למשל, שדוד המלך בפרשיית 'כבשת הרש', אמר שצריך להרוג על עוון גזל, מלבד תשלומי ארבעה וחמישה. ישנן עוד כמה דוגמאות שאיני זוכר כרגע... לפי הבנתי, זה קשור בדין מלכות, שהמלך פחות מוגבל מאדם רגיל בדיני תורה, אך אני אשמח אם הרב יוכל לחדד יותר את העניין.

לשואל שלום, בענין סמכותו של מלך לדון אדם למיתה על אף שלפי דיני התורה הוא פטור ממיתה, כתב הרמב"ם (הלכות סנהדרין יח, ו): "גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה". וברוח זו ביאר ה"מצודת דוד" את קביעתו של דוד המלך במשל "כבשת הרש", שהאיש בן מוות הוא על אף שמדין תורה לא היה חייב מיתה, וכך כתב: "רצה לומר: ולזה הוא בן מות, על אשר לא חמל על רוב עוניו, ולכן חייב מיתה בחוק משפט המלך". כלומר, אף על פי שלעשיר אין משפט מוות מדאורייתא, אבל דוד, מכוח סמכותו כמלך, היה בידו לחרוץ את גזר דינו של העשיר כפי ראות עיניו. והאברבנאל שם כתב כאפשרות השניה ברמב"ם, שהיתה זו הוראת שעה. בברכה נאמנה