נכנסתי לבית באופן זמני ואצא עוד כמה חודשים. האם אני יכול לשים מזוזות ולהוריד אותם אחר כך? אין חשש שהדייר הבא לא ישים מזוזות. רק אני לא רוצה את ההוצאה הכספית שתהיה לי פעמיים, בפרט שיש לי מזוזות יקרות.

שלום וברכה, ישנן כמה אפשרויות: א. להשאיר את המזוזות, ולדרוש כסף מהשוכר הבא על המזוזות שאתה משאיר (רמ"א רצא, ב על פי הבית יוסף). ב. תקבע עם הדייר השני שהוא יקבע את המזוזות שלו שיכנס לדירה, ואחר כך תיקח את המזוזות שלך (חוט שני רצא, ב, עמ' קלז). ג. ניתן להשאיר מזוזות פשוטות בדירה הקודמת ולקחת את המזוזות הטובות שלך לדירה החדשה. ד. ישנו עצה לכתחילה כשאדם נכנס לדירה שכורה: הוא יכול לשים מזוזות שקיבל בהשאלה, ואז הוא רשאי להוציא אותם כשיוצא, כדי להחזיר למשאיל את המזוזות שלו (קונטרס הזכרונות עמ' סב). מקורות והרחבה: מבואר בגמרא (ב"מ, קב.): "תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות מזוזה, וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא, ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר את אשתו ושני בניו". בחידושי הריטב"א (ב"מ קב.) כתב שנענש מדה כנגד מדה. הוא לא חשש למיתת בני חבירו שצריכים שימור, וכשאינם משומרים הם מתים, על כן כשנטלה הוא קבר אשתו ובניו. בטעם הדבר שאסרו ליטול מזוזה כשיוצא מהדירה נאמרו כמה הסברים: א. בנטילת המזוזה מאפשרים למזיקים להיכנס לבית (תוספות שבת כב.). ב. אם נוטלים מזוזה מהבית מסלקים את קדושת השכינה שחלה בבית (ריטב"א, בבא מציעא קב.). ג. משום ביזיון המזוזה (רב אחאי גאון ורב האי גאון, מובאים בריטב"א שם). לשיטה השלישית אם נוטל את המזוזה ומיד מעביר לבית אחר אין איסור. יש שכתבו שניתן לסמוך על שיטה זאת בשעת הדחק כשאין לו מזוזה אחרת לביתו החדש (ברכי יוסף מובא בפת"ש סי' רצא, ס"ק ז). אך יש מסתפקים אם ניתן להקל בזה אפילו בשעת הדחק (ערוך השולחן ס"ג). על פי הגמרא הזאת פסק השולחן ערוך (רצא, ב): "השוכר בית מחבירו, השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה וכשיצא לא יטלנה בידו. ואם שכר הבית מעובד כוכבים או ששכרו לעובד כוכבים נוטלה ויוצא". לגבי תשלום על המזוזות כתב הבית יוסף: "כתב ה"ר מנוח על הא דלא יטלנה בידו ויצא שאם הראשון מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו אבל אין מוציאין". בשולחן ערוך לא כתב כלום על התשלום. אולם הרמ"א העיר: "ואם הקפיד על מעותיה השני צריך לשלם לו (ב"י בשם הרב מנוח)". כתב האגרות משה (יו"ד, ד, מד) שאף שהבאר הגולה ציין שמקור הרמ"א הוא הבית יוסף בשם רבינו מנוח, נראה שהרמ"א חולק על השולחן ערוך וסבור שיש חיוב על השני לשלם לראשון ולא רק שטוב לשלם כדברי רבינו מנוח. כתב ערוך השולחן (ס"ג): "יכול לתבוע דמיהן מהנכנס לדור בתוכה ואף אם זה הנכנס אינו רוצה לשלם מ"מ אסור לו ליטלן". אולם בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי נה) כתב שאם המשכיר לא מוכן לשלם, השוכר רשאי לקחת את המזוזות שלו (אך אם המשכיר הוא תינוק שנשבה יש לו להשאיר את המזוזות שם). ראה עוד בתשובות והנהגות (ח"א, סי' תרמא) שאם המשכיר אינו מוכן לשלם ויישאר בלי מזוזה, יש לצדד שהשוכר יכול לקחת גם מכסף מעשר לזכות המשכיר שלא יעבור מכאן והלאה על מצות מזוזה. אם יש לאדם מזוזות מהודרות שהוא רוצה לקחת איתו הוא יכול לשים מזוזות כשרות במקום המהודרות. כך כתב היביע אומר (יו"ד ,ג, יח, אות ד): "נראה שכל שמניח מזוזה כשרה במקום המזוזה המהודרת הואיל ואין כאן חשש למזיקים משרא שרי. ולא דמי למ"ש הברכי יוסף (סי' רצא סק"ה), שאף אם השוכר החדש מוכן לקבוע מזוזה, מיד עם נטילת הקודמת ע"י העוזב את הדירה, אין להתיר ליטול המזוזה. ואף על פי שלא שייך בזה שום חשש למזיקים שיכנסו בינתים, שהרי מיד עם נטילת המזוזה הקודמת קובע השוכר החדש מזוזה אחרת, מ"מ לא פלוג רבנן במזוזה. ע"ש. דשאני התם דהוי בתרי גברי, וכיון שלא התירו חכמים ליטול המזוזה על סמך שהשוכר החדש יקבע מזוזה אחרת, דחיישי רבנן לפשיעותא, ואדהכי והכי יבא לכלל נזק ע"י המזיקין. מש"ה אף בכה"ג שמיד עם כניסתו קבע את קובעיהם מזוזה אחרת, לא פלוג רבנן. אבל בכה"ג שהשוכר הקודם עצמו שם שם לו מזוזה כשרה במקום המזוזה המהודרת, אין בזה שום חשש, ושפיר דמי לעשות כן אף לכתחלה". ובהמשך (אות ז) כתב לצאת מכל החששות: "ומ"מ ישנה עצה טובה להתיר בנ"ד בפשיטות, וכמש"כ לעיל, שיטול את המזוזה לבדקה אם כשרה היא, ואח"כ יקבע במקומה את המזוזה השניה". וכן מובא בהערות הגרי"ש אלישיב (ב"מ, קב.) שהמנהג הוא להחליף ביציאה מהדירה מזוזה מהודרת למזוזה כשירה. ובקונטרס הזכרונות (ו יב) מובא: "שאלונו כשיוצא מדירתו אם יכול להחליף המזוזות המהודרות בפחות מהודרות והשיב אין תולשים מזוזות". עוד מובא שם ששאלו את החזון איש "אם מותר להוריד המזוזות כשיוצא ולשים תחתיהם המזוזות הישנות שהורידו והשיב שלא". ובהערה (הן זכרונן הע' 28) הביאו שדעת הגרי"ש אלישיב והגרח"ק שאפשר לשים מזוזות שאדם קיבל בהשאלה, ואז כשיוצא מהדירה השכורה, הוא יכול להוציא אותם, כי הוא חייב להחזירם למשאיל. ואף שמובא שהסטייפלר פקפק בכך, ע"ש שהגרח"ק הסביר שגם דעת אביו היתה שמותר לעשות כן אלא שלא רצה לפסוק לעצמו. יש שהדגישו שהטוב ביותר הוא שהדייר היוצא לא יוריד כלל את המזוזות אלא הדייר הבא יקבע את המזוזות שלו ואחר כך הדייר הראשון יקח את המזוזות שלו. כך כתבו החוט שני (רצא, ב, עמ' קלז), באר משה (סי' קפא), וכן ראה שערי המזוזה (יט, ז). כל טוב!