בס"ד שלום וברכה! שאלה בצורה מקוצרת: האם אני רשאית לקבל החזר של חוב כספי אם לאורך תקופת זמן מסוימת חשבתי שהחוב נמחק בתחילת שנת שמיטה, ובהמשך עמדתי על הטעות? בצורה מפורטת: בתחילת שנת תשע"ד הלוויתי כסף לידידה. לא קבענו מועד בו היא תחזיר את החוב. היה מסוכם ביננו שהיא לא תחזיר מיד (כלומר, לא תחזיר מהמשכורת הקרובה), וגם שתוכל להחזיר את החוב בחלקים. תוך זמן לא ארוך היא החזירה חלק של החוב – 1/5 מהסכום שלוותה ממני. לגבי שאר החוב, הייתי משוכנעת שהוא התבטל בתחילת שנת שמיטה תשע"ה, ושזו היא המציאות האולטימטיבית. בהמשך של שנת שמיטה תשע"ה למדתי על אפשרות של החזר חוב כספי בצורה של מתנה, וכך גיליתי את הטעויות בקביעה נ"ל שקבעתי, הן לגבי מועד של מחיקת החוב (סוף שנת שמיטה ולא תחילתה) והן לגבי קיום של פתרון למצב. כבר אז התעוררה אצלי שאלה האם בנסיבות קיימות אהיה רשאית לקבל את הכסף בתור מתנה כשיהיה רלוונטי. לאחרונה העניין הפך למעשי. האם אני רשאית לקבל את ההחזר או שיש כאן מעין דין של אדם שהתייאש מאבדה? כמה פרטים נוספים שיכולים להיות רלוונטיים: - הצעה ראשונית להלוות כסף הייתה מיוזמתי, אבל אז הידידה סירבה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. לאחר כמה שבועות היא העלתה את הנושא וביקשה להלוות ממני. מאחר וקודם היא סירבה, מבחינתי, בקשה זאת הייתה חדשה ומקורית בכל המובנים. - לשתינו היה לגמרי ברור שמדובר בהלוואה. ללא כל ספק, הלווה התכוונה ומתכוונת להחזיר את הכסף. - בעת מסירת כסף ערכנו שטר, והוא שמור אצלי. הלווה הייתה זו שהקדימה והעלתה ראשונה את העניין של השטר. - בסוף שנת שמיטה תשע"ה הלווה ערכה פרוזבול. אני לא ערכתי. - לאורך כל התקופה לא יזמתי אף שיחה על החוב, לא דרשתי להחזירו ולא ניסיתי לגבות אותו בשום דרך, אבל זכרתי את העניין. בעבר, כשהנושא עלה שלא מיוזמתי, אמרתי שהחוב התבטל ושהיא לא חייבת לי שום דבר. - לפני שנת תשע"ה לא הכרתי את השיטה של החזרת חוב כספי בתור מתנה אחרי סיום של שנת שמיטה. באופן כללי, לא הכרתי טוב את הנושא של שמיטת כספים. מכך נבעה טעות במסקנה שהסקתי בהתחלה. - אני נוהגת מנהגי אשכנז. כעת המצב נראה כך: לי אין זכות לדרוש מהלווה להחזיר את החוב. הלווה רשאית להחזירו מיוזמתה בתור מתנה, והיא מבקשת לעשות זאת. האם, ע"פ שורת הדין, מותר לי לקבל את הכסף? אודה מאוד על התשובה. יישר כוח גדול על מתן אפשרות להעלות שאלות באתר!

ממה ששכתבת אני מבין: א. הייתה הלוואה. ללא קביעת זמן החזר החוב. ב. לא נעשה שטר פרוזבול ג. עברה סוף שנת השמיטה ד. מחלת על החוב (שמטת אותו) חז"ל קבעו שסתם הלוואה 30 יום. וממילא אף שלא דרשת אותה לאחר זמן זה היה ביכולתך לתבוע אותה וזה זמנה. בגלל שלא עשית שטר פרוזבול -החוב נשמט אמנם אם הלווה רוצה לתת מעות במתנה בסכום ההלוואה שנתת והוא אומר שזה מתנה -מותר לקבל ממנו (אם לא אומר זאת אין לקבל ממנו) כן פסק השולחן ערוך: שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן סז סעיף לו המחזיר חוב שעברה עליו שביעית, יאמר לו המלוה: משמט אני וכבר נפטרת ממני. אמר לו: אף על פי כן רצוני שתקבל, יקבל ממנו. ואל יאמר לו: בחובי אני נותן לך, אלא יאמר לו: שלי הם, במתנה אני נותן לך. החזיר לו חובו ולא א"ל כן, מסבב עמו בדברים עד שיאמר לו: שלי הם ובמתנה נתתי לך. ואם לא אמר, לא יקבל ממנו, אלא יטול מעותיו וילך לו.