שלום הרב, לעיתים קרובות אני נתקל בהבטחות של חכמים שונים ברחבי הדורות המבטיחים כי מי שיעשה זאת יקבל את זה, כמו "ולא ראיתי צדיק נעזב" ויש דוגמאות טובות יותר, האם באמת כל הבטחה של חז"ל מקוימת? תמיד תורה מגנא ומצלא? האם מעולם לא היו צדיקים שעסקו בתורה ונרצחו? ומה באשר להבטחות של התורה, כמו "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" האם באמת כל אדם שכיבד את אביו ואמו חי חיים ארוכים? מה הגדר של הדברים הללו? הנה ידועה ומפורסמת האגדה על רבי חנינא בן דוסא (ב"ק נ ע"א) שידע כי תנצל בתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול ולא כי נביא הוא או בן נביא הוא אלא מסברא "דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו" ואמר רבי אחא אעפ"כ מת בנו בצמא. והנה בתוס שם באמת נתחבטו בכך ותרצו דמ"מ באותו דבר עצמו לא היה ראוי ליכשל, והלא הדברים קשים מ"ש זה מזה. אשמח לקבל תשובה מפורטת עם מקורות, גם אם בשל כך אתעכב בקבלת התשובה.

שלום לך, התשובה לשאלתך ארוכה, ונשתברו עליה קולמוסים רבים במהלך הדורות. אנסה לסכם חלק מן הגישות בקצרה. הרמב"ם, בהקדמתו לפרק חלק הסביר שאסור להבין את דברי חז"ל כפשוטם, מפני שדבריהם הם משל וחידה לעניינים נעלים, שלא רצו לפרסם בהמון, ולכן הם טמנו את הרעיונות הגדולים, בתוך מימרות הנראות כפשוטות, כך שמי שאינו יורד לעומק הדברים, ילמד מהם את מה שמתאים להבנתו, ומי שמבין, ילמד מהם את הדברים העמוקים הגנוזים בהם. ולכן פעמים שמי שמבין את דברי חכמינו, בעיקר באגדה, כפשוטם, יכול לתמוה על דבריהם, אבל תמיהתו רק מלמדת שבתוך אותם דברים טמונים דברים עמוקים יותר, שצריך להתאמץ להבינם. מסיבה זו, אין להקשות על דברי חז"ל, שהם אינם מתקימים, שכן לא זו הייתה כוונת חז"ל בדבריהם. אולם יש הסבורים שניתן להבין את דברי חכמים כפשוטם, לפחות במקום שדבריהם לא סותרים את ההגיון הצרוף. ולשיטה זו חכמים דברו על דרך הרוב. חז"ל לא טענו שכלל לא יתכן ש"דבר שאותו צדיק הצטער בו, יכשל בו זרעו" אלא שעל דרך הרוב, זה לא יקרה. וכך גם בהבטחות אחרות שאמרו חכמים. כוונתם הייתה על דרך הרוב, ולא לומר שזו האפשרות היחידה שתיתכן. בהמשך לשיטה זו כתב הרמח"ל (במאמר על ההגדות) שדרך חכמים לקצר בדבריהם, ולהעלים חלק מתנאי העניין המדובר "ויאמרו מאמר מוחלט, ואין אמיתת המאמר ההוא אלא בגבול [=בהגבלה], דהיינו לפי בחינה אחת , לפי זמן אחד או מקום אחד. ומי שיקח המאמר ההוא כולל ומחלט, ייכשל וישתבש". כלומר, פעמים שחכמים אמרו כלל מוחלט, למרות שהוא נכון רק בתנאי מסויימים. ואת התנאי העלימו חכמים, וסמכו על אנשי החוכמה שיבינו זאת בדרך לימודם. נמצא שפעמים שחכמים אמרו שדבר מסויים גורם לדבר אחר, ולמרות שזה נכון רק בתנאי מסויים, חכמים אמרו זו כאמת כוללת. ומי שלא שם ליבו לזאת, יכשל בהבנת דבריהם. בנוסף, יש שכתבו דברי חכמים אמת, אולם ההבנה השלמה שלהם באה דווקא מקריאתם כמכלול שלם, ולא כאשר כל אחד עומד בפני עצמו. ולכן פעמים שחכמים או התורה מבטיחים שכר טוב למי שיכבד את אביו ואמו, או ילמד תורה וכד'. אבל כדי לשפוט את דרך היישום של כלל זה במציאות, צריך לקחת בחשבון גם גורמים נוספים כמו: מהן זכויותיו של מי שמכבד את אביו ואת אמו, והאם הוא לא חייב ממקום אחר, וכד'. כך שיתכן שאדם יכבד את אביו ואת אמו, אבל לא יזכה לאריכות ימים מכיוון שהוא חייב ממקום אחר. ולכן קשה לקשות מן המציאות על הקביעה בתנ"ך או בחז"ל, מפני שתמיד היישום במציאות הוא מורכב מכמה צדדים, ורק אל דעות יודע לשלב בין כולם, ולתתת לכל סיבה את משקלה הנכון, עד להתממשותה במציאות. בברכה אוריאל טויטו