שלום וברכה! רציתי לשאול אם ישנו מקום ל"עדות אופי" בהלכה, לדוגמא האם במצב בו יבואו עדים ויעידו על אדם שהרג אדם אחר במזיד, ויבוא אדם שלישי או שני עדים אחרים ויעידו שאותו אחד מאוד אהב את האדם שנטען שהרג אותו האם תהיה התחשבות הלכתית כלשהי לעדות כזו? שאלתי היא משום שלכאורה במצב הפוך בו יבואו עדים ויעידו על אדם שהרג נפש בשוגג וחייב גלות, ומצד שני יבואו שני עדים אחרים ויעידו שהוא שונא לו מתמול שלשום יהיה פטור מגלות, שהרי נאמר בגמרא אוהב גולה ושונא אינו גולה. השאלה אינה דווקא במקרה הספציפי הזה אלא ככלל על כל סוגי העדויות, אשמח גם לקבל מקורות לעיון בנידון. תודה רבה!

שלום ברכה, כאשר יש שני עדים שמעידים על דבר, התורה אמרה שיש להאמין להם ובאופן כללי יהיה קשה לא לקבל את דבריהם. אך אם עדות האופי וכדו' מערערת אצל הדין את נאמנות העדים עליו לחקור באופן מדוקדק יותר, עיין בדברי השו"ע חו"מ טו, ג: "הדיין שבא לפניו דין שיודע שהוא מרומה, לא יאמר: אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצואר העדים. כיצד יעשה, ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה וחקירה של דיני נפשות. אם נראה לו לפי דעתו שיש בו רמאות, או שאין דעתו סומכת על דברי העדים אף על פי שאינו יכול לפסלן, או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי ובעל ערמה והשיא את העדים אף על פי שהם כשרים ולפי תומם העידו, וזה הטעם, או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרים ואינם רוצים לגלותם, כל אלו הדברים וכיוצא בהם אסור לו לחתוך אותו הדין, אלא יסלק עצמו מדין זה וידוננו מי שלבו שלם בדבר, והרי הדברים מסורים ללב. וכשהיה רואה הרא"ש באומדנא דמוכח שהדין מרומה, היה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה". בברכה,