זרע לבטלה | הרב אביעד תפוחי | שאל את הרב

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

שאל את הרב

קטגוריה משנית

1153

שאלה

כולם אומרים שלא כתוב במפורש בתורה שבכתב על איסור הוצאת זרע לבטלה, אך מצד שני כתוב ב ויקרא ששכבת זרע שיוצאת זה טמא, אם להוציא שכבת זרע עושה אותנו טמאים, אז זה לא אמור להיות ברור שאסור להוציא זרע לבטלה? או שהכוונה שם היא למשהו אחר?

תשובה

שלום וברכה, אכן הוצאת זרע לבטלה הוא דבר חמור, אך המקור בתורה לכך הוא בראשית פרק לח (ז) וַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיְמִתֵ֖הוּ יְקֹוָֽק: (ח) וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ: (ט) וַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן כִּ֛י לֹּ֥א ל֖וֹ יִהְיֶ֣ה הַזָּ֑רַע וְהָיָ֞ה אִם־בָּ֨א אֶל־אֵ֤שֶׁת אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת אַ֔רְצָה לְבִלְתִּ֥י נְתָן־ זֶ֖רַע לְאָחִֽיו: (י) וַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְקֹוָ֖ק אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ: מה שנאמר בתורה שזרע מטמא, קשה להוכיח מכאן שזה אסור שכן גם כאשר אדם נוגע במת או בנבילה הוא נטמא למרות שזה לא דבר אסור. אמנם ניתן ללמוד מכאן שהוצאת זרע היא סוג של מוות, שכן כמעט כל הטומאות בתורה הן בנוגע למוות. והביאור בזה, שהמוציא זרע ממית את הפוטנציאל שהיה גלום בזרע שהיה יכול להתפתח לכדי אדם שלם. בהצלחה רבה.

לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו

1 תגובותב1 דיונים

ב בעילום שם |י"ד אב תשפ"ד

דרך להצלחה בשמירת הברית, פותחה מסברה במציאות, בדוקה ומנוסה במאות בחורים

בס"ד עומק הידיעה שהתורה מבטיחה לאדם שהוא תמיד יוכל לעסוק בה, ככל שירצה התנאי לכך שהסברה תעבוד: מיקום התורה ומושגיה בנפש האדם – בחלק העמוק ביותר. אם התורה לא ממוקמת שם, הדבר עלול לגרום לנפילה. טיעוני תמך לסברה: לולא היינו צריכים לעשות דברים נוספים חוץ מללמוד, היינו רק לומדים (ומקיימים מצוות ומתפללים). כל צורך האדם בדברים אחרים, כגון אכילה, שינה, פעילות גופנית, התרעננות, וכד' נובע רק מגריעות הקיימת באדם. טיעון זה מפקיע מהיצה"ר את הזכות לתקוף את האדם. ואם נתמה ונשאל 'האמנם אכן הופקעה מהיצר הזכות לתקוף?', נשיב שאילו הייתה לו הזכות לתקוף למרות הטיעון הנ"ל, לא היה נמצא מי שמסוגל להימנע מנפילה. הדבר היחיד שיהודי יכול להתייחס אליו ברצינות הוא לימוד תורה. שהרי כל הלימודים האחרים בעולם תלויים בעוה"ז, ואילו התורה והעיסוק בה אינם תלויים בו. כמו"כ, העיסוק בתורה הוא תמיד מוצדק: תמיד יהיה מוצדק לימוד של דבר אחד מן התורה מס' פעמים, ותמיד יהיה מוצדק לימוד של דברים רבים מן התורה פעם אחת. לעומת זאת, הלימוד של דברים שאינם תורה או העיסוק בדברים אלו תמיד יהיו תלויים בתנאי העוה"ז, ואינם נצחיים. עניינים נוספים: הסברה מועילה למצב של 'רוח שטות'. מגיעים לכך מדיוק במשפט: דווקא התורה מבטיחה וכו', ולא מעשי ההתגרות ביצה"ר, שאינם מועילים לאדם לעוה"ב. כך חוזרת ההכרה במעשים, והאדם יוצא מהמצב הנ"ל. במצבים קיצוניים שבהם כמעט מגיעים לכישלון מריצים בראש דברים מהגמ' (יתכן שדווקא דברי מחלוקת). הסברה לא נועדה למלחמה ביצר אחר, האומר לאדם 'חטוא למרות שאתה יודע שמדובר בחטא' או האומר לו 'דמיין כאילו הנך עושה דברים בהיתר, שהרי 'ממה נפשך', אי"ה תוכל לעשות כן בעתיד'. יש להתרחק מאוד מהתגרות ביצר כזה. דרושה, כמובן, סיעתא דשמיא באחיזה התמידית בסברה, ביחוד בעיתים בהן היצר תוקפני במיוחד. במצב רגיל, ההכרעה מתבצעת תוך כ- 15-10 דק' של ניתוח הסברה במחשבה והתעמקות בה. לאחר זמן זה היצר בד"כ נרגע ואינו תוקף למשך זמן ממושך.