בס"ד שלום הרב מאוד התחברתי לתשובה. מהמקום השיכלי שלה. רציתי לשאול בהמשך אליה בהקשר לחיי הפרטיים. אז, האם כאשר אישה רוצה להתגרש מבעלה הראשון היא בהחלט מחליטה לוותר על זיווגה היותר טוב או שמה גם זה קורה משמיים ויכל להיות שהם באמת לא מתאימים או שבאמת לא טוב להם ביחד ויכל להיות שמראש הם לא היו זיווג. אין מה לעשות זה נכון שיש אינטראקציות בין אנשים ויש תמיד כאלה שיותר הולך להם בקלות. לא מרגישה שלבן אדם צריך להיות עצוב במקום שבו הוא נמצא.

שלום רב מציע גם בנוגע לשאלה זו לעזוב את השאלה האם מה שקורה לנו זה הבחירה החופשית שלנו או זה מאת ה. על כך כתוב במשנה שזה גם וגם. הכל צפוי והרשות נתונה. בכל אופן בשאלה האם להשאר בחיי נישואין שאנשים בה מרגישים רע או שמכיון שהתורה התירה להתגרש, כך עדיף בכל מקום שהקשר מאד מעיק. התשובה של היא שעקרונית לא מתגרשים. אולם כל זאת כשבפועל הטוב בבית הוא גדול מהרע. כלומר שהמציאות של הבית היא גורמת לאיש ולאישה להיות יותר טובים. במקום שהקשר בין האיש והאישה גורם לכך שאנשים נהיים רעים והצד הרע שבהם יוצא אל הפועל אזי כאן המקום לחשוב שכדי לצמצם את מציאות הרע כדאי להיפרד. בגמ מסופר על אמוראים שהיו גרים עם נשים רעות. הכיצד? הם היו אנשי מעלה שידעו גם במציאות המסובכת הזאת להוסיף טוב ולא להוסיף רע. ברגע שאנו מתחתנים אנו מתמלאים באמונה שזה הזיווג שלנו. זה השליחות שלנו. עם הבן הזוג אני יכול להתעלות ולהוציא מעצמי את הצד הטוב שבי. עם הבן הזה אני יכול להופיע מידות טובות שונות. מידת האהבה. מידת הכבוד. מידת הצדק, מידת החסד, מידת הצדקה ועוד. לא בכל זיווג ניתן להופיע את כל המידות בצורה מושלמת אולם העיקר שהרוב יהיה טוב. מי מבטיח לאדם שבן זוג אחר יהיה קולע יותר למטרה ולשליחות שבעבורה הגעתי לעולם. אולם אם המצב הוא שהכל דיבורים אולם בפועל אין תקווה לשינוי ותיקון הבית מלא בכעסים ובמידות רעות שצפות ויוצאות אל הפועל כאן התורה אומרת לנו לעשות ניתוח. כאן מתאים להפסיק את הקשר. כל זאת כשאין ילדים. כשיש ילדים צריך להיות הרבה יותר מתון. בכל מקרה גירושין זה טראומה לילדים. אולם גם כאן לפעמים הרקבון שיש בקשר לא מוצלח עלול לפגוע בילדים יותר מאשר המשך הקשר. . לפעמים אין ברירה וגם כשיש ילדים ראוי להפרד. זו צרה גדולה. אבל לפעמים אי אפשר לברוח מכך ואז צריך מאמץ גדול להמתיק את הגלולה המרה שאנו כהורים עושים לילדים. כל טוב