שלום כבוד הרב, בחז"ל יש תאורים שממש נראים בעיניי כתמוהים אודות דוד המלך, לדוגמא במסכת סנהדרין על כמות הבעילות שהוא בעל, או במסכת מגילה יד: עם אביגיל, ואשמח לכמה שאלות אודות כך. א. למה הגמרא מביאה לי את זה, מה זה מעניין אותי בכלל חייו הצנועים? זה רק גורם לי לזלזל בדמותו מאוד, ואף להרהורי ניאוף (לכן אני משתדל לעבור על קטעים כמו אלו מהר)? ב. מה זה אומר על דוד המלך, הרי הוא כתב את ספר התהילים מספרי הקודש היותר יסודיים ונחשבים, שרמוזים בו סודות ועומק נוראיים, לא יתכן שמלך ישראל הכי מוערץ , שממנו יצא המשיח, מתנהג בצורה כזאת , חושב ככה, זה נשמע ממש תאוותני רח"ל. מה פשר הדברים?

לשואל שלום, הרגשתך נכונה, אכן אי אפשר להעלות על הדעת שהדברים כפשוטם. דוד המלך היה קדוש, טהור ונעלה, כדבריך. וכפי שהיטבת לכתוב, דוד המלך הוא מחבר ספר תהלים ומזרעו עתיד לקום משיח בן דוד. כדי להשיב על שאלותיך החשובות ראוי היה להקדים ולעסוק בתיאור גדולתו של דוד, ולהביא ציטוטים שונים המלמדים על היחס יוצא הדופן לדמותו הנשגבה בפסוקי הנביאים והכתובים ובדברי חז"ל במקומות רבים (היטיב לעשות זאת מו"ר הרב דוד חי הכהן שליט"א בספרו "עריכת נר לדוד". עיין שם), אך מכיוון שקצרה היריעה רק אקדים כי אי אפשר לדון במאמרי חז"ל פרטיים מעין אלה שהזכרת, מבלי לראות את המכלול. ומכאן לשאלתך: הגמרא בסנהדרין (כב ע"א), כפי שציינת בשאלתך, מספרת על דין ודברים שהיה בין דוד לאבישג, אודות האפשרות שתינשא לו. אבישג ביקשה שיקחנה לאשה, ודוד השיב לה שהיא אסורה לו כי לא הותר לו לשאת יותר משמונה עשרה נשים. אבישג השיבה, שלדעתה זו רק אמתלא, והסיבה לכך שהוא מסרב לשאת אותה, היא מפני שהוא זקן ותש כוחו. דוד רצה להוכיח שכוחו עמו, ולכן שלח את עבדיו לקרוא לבת שבע אשתו ובאה החדרה ושימש עמה י"ג פעמים להראות שכוחו במותניו (ראה רש"י שם). דברי חז"ל אלה, שנראים כיוצאים מגדר הצניעות, יש בהם כדי להעמידנו על מדרגתו העליונה של דוד המלך, שלמרות זקנותו לא נס לחו ולא תש כוחו, והיה מלא בכוחות של חיים. ונראה להוסיף, שגם כוונה נסתרת יש בפרשיה זו, והיא להעמידנו על כוח תשובתו של דוד, שלאחר שפגם במעשה בת שבע ולא נהג כפי שהיה מצופה ממנו, תיקן וטיהר את ליבו בתשובה גדולה לפני ה', וכאשר באה לפניו אבישג שהיתה נערה יפה עד מאד, לא נגע בה כלל. ואם עלתה מחשבה, כי כבר זקן היה ונעלמה ממנו תאוות נשים, נתגלה כי כוחו גדול כנער, והוא כובש את יצרו בטהרה גדולה. באשר לגמרא במגילה (יד ע"ב): מבואר שם שאביגיל אשת נבל הכרמלי גלתה את שוקה והלך דוד לאורה שלוש פרסאות וביקש שתהיה עמו. אביגיל הראתה לו דם נידותה וכך מנעה ממנו לבוא אליה. כך עולה מפשט דברי חז"ל בגמרא, וכבר העירו תוספות שם (ד"ה שגלתה שוקה), שאביגיל, שהיתה צדיקה ונביאה, בוודאי לא נהגה בחוסר צניעות, אלא הוצרכה לגלות שוקה ועשתה זאת בהסתר, ובמקרה ראה אותה דוד ממרחק ונתאווה לה, ומבואר ברי"ף על ה"עין יעקב", שכוונת דוד היתה לשאת אותה כדת וכדין לאחר שיהרוג את נבל. וראה עוד: שו"ת רדב"ז ח"ז סימן כט. בברכה נאמנה