שלום כבוד הרב. כתוב בתלמוד דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא. אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני? כתוב בכולבו "ויש נותנים טעם בדבר לפי שפסח כל הימים שוים בקרבנותיהם ולפיכך אין מברכין אלא על יום ראשון ושני שגם הוא ספק ראשון אבל בשבעי אף על פי שהוא קדש מפני שהוטבע פרעה וכל חילו בים בו ביום על דרך שאמרו ז"ל בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הב"ה השיב להם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני לפיכך אין קורין אותו אלא בדלוג". והמשך חוכמה אומר הנה המצרים נטבעו בים סוף ביום שביעי של פסח. ואם היה אומר הש"ית שיעשו בשביעי מקרא קדש היה מדמה האדם שד ציווה לעשות חג לשמוח במפלתן של רשעים, ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה, שנאמר ולא קרב זה אל זה, שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. לכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים שציווה להן טרם שנטבעו בים. בנוסף, לפי מנהג אשכנז אין אומרים אופן בשביעי של פסח משום שנראה שעמקות הדברים הוא שהאופן הוא שירת המלאכים שיוצר בעיית "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה". מצד אחד כאשר משה רבנו ומרים שרים ויוצאים בשירה וריקודים עם כל העם להודות לקב"ה ואנו מכירים בתלמוד את הקיטרוג כנגד חזקיהו שלא אמר דבר שירה על הנס כנגד צבא סנחריב וגם הכרת הטוב על דבר פעוט דכתיב רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא סבל מאוד מן החום. ביום קיץ חם במיוחד ישב במקום האהוב עליו קצה גבעה הפתוח לרוח. אך באותו רגע לא נשבה רוח, ולרבי שמעון היה חם מאוד. פנה אל בתו ואמר לה: בתי, הניפי עליי במניפה, ואני אתן לך כמה כִּיכָּרִים של נֵרְדְּ. בעוד הוא מדבר החלה לנשוב רוח נעימה וקרירה. התמלא רבי שמעון הכרת תודה ואמר: כמה כִּיכָּרִים של נֵרְדְּ מגיעים לבעל הרוח הזאת. אז איך אפשר להסביר את הסתירה במקורות שבעוד מלאכי השרת רוצים לשיר דבר הלל נוזף בהם הק"ה ואילו כאשר ישראל שרים זה בסדר ואם לא שרו הלל הם איבדו אפשרות לגאולה עקב כפיות טובה?

לשואל שלום, החלוקה בין מלאכי השרת לבני ישראל מבוארת בדברי המהר"ל בחידושי אגדות (סנהדרין לט ע"ב), וזו לשונו: "אינו שש וכו' – פירוש כי השמחה הוא כאשר יש לו שלימות ואז נמצא השמחה, והשם יתברך רצה בבריאתם מפני שהוא עילת הכל. וכאשר נברא העולם נאמר: 'ישמח ה' במעשיו' (תהלים קד, לא) מפני שהשם יתברך רוצה וחפץ במעשיו ואיך ישמח בהפסד שלהם, כמו שאמרו 'מעשה ידי טובעים ואתם רוצים לומר שירה?!'. לכך הוא אינו שש אבל משיש אחרים, כי לנבראים אחרים, הרשעים מצירים ומתנגדים להם ובמפלתן ראוי שישישו אחרים, וזה מבואר". כלומר הטענה "מעשי ידי טובעים ואתם אומרים שירה?!", מופנית כלפי שירת המלאכים ששמחו במפלתם של המצרים, אף על פי שלא סבלו תחתם, אבל – ישראל, שהיו משועבדים תחת יד מצרים עשרות שנים בעבודת פרך נוראה – וכעת רואים את משעבדיהם באים על עונשם – שירתם טובה לפני ה'. לכך מצטרפים מאמרי חז"ל במקומות שונים, בהם ניתן למצוא שירה על מפלת אויבים: ספרי לפרשת קרח קיז: יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסים מן העולם. שמות רבה יח, י: משה וכל הצדיקים שמחו בעקבות מפלת המצרים. במדבר רבה יט, כה: ישראל אמרו שירה על מפלת האמוריים בהרי נחלי ארנון. במדבר רבה כב, ה: משה התאוה לראות בנקמת מדין קודם שימות. מדרש שוחר טוב לתהלים צה: הכל שמחים במפלתן של רשעים. מגילת תענית (ראש פרק ט וראש פרק יא): שני ימים טובים תיקנו על מפלתם של שניים מאוייבי ישראל – האחד ביום שמת הורדוס והשני כשמת ינאי המלך, ובחתימת הדברים נאמר שם, ששמחה היא לפני הקב"ה כשהרשעים מסתלקים מן העולם. משנה סנהדרין פ"ח מ"ה: מיתתן של רשעים – הנאה להן והנאה לעולם. תוספתא סוטה פ"ו (מובאת בסנהדרין קיג ע"ב): רשע אבד מן העולם – טובה באה לעולם. ברכות ט ע"ב: ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר "הללויה", עד שראה במפלתן של רשעים... ראה דוד במפלתן של רשעים ואמר שירה. תענית יח ע"ב: שני ימים טובים תיקנו על מפלתם של שניים נוספים מאויבי ישראל – יום ניקנור ויום טוריינוס. סוטה יג ע"א: יעקב אבינו שמח במפלת עשיו. בברכה נאמנה