שלום הרב תמיד אומרים שהשם הוא טוב גמור וכו.. ויש משהו שאני ממש לא מבינה. אם אב יצווה על הבן שלו לקיים אינספור הוראות שהן נגד הטבע של הבן ויאמר לו שאם לא יבצע אותן הוא יעניש אותו בעונשים וייסורים נוראים, הרבה אנשים לא יחשיבו את האבא לטוב גם אם הוא יבטיח שכר גדול לבן אם יבצע אותן. ועל אחת כמה וכמה אם האב יודע מראש שהבן לא יקיים את רצונו. בקיצור אני לא מבינה איך השם שהוא טוב גמור יכול להעניש אותנו על אי קיום מצוות (שמאוד קשה לקיים) בעונשים מזעזעים שיש ספרים שמתארים אותם לפרטי פרטים והם פשוט מזוויעים!!! ואני מרגישה שהרבנים היום מנסים להעלים קצת את התיאורים האלה אבל אי אפשר להתעלם מדברים שנכתבים בספרי יסוד ביהדות (לדוגמא מה שכתוב בספרים מסויימים על איך אנשים נענשים על לשון הרע) שאלתי עוד רב והוא פשוט לא ידע מה לענות ואני חייבת תשובה שתניח את הדעת. תודה!

שלום לך, טובו של האל הוא קודם כל בטובות הרבות שהוא מעניק לאדם, עוד קודם שהוא נותן לו ציוויים ואיסורים. הרי את עצם החיים, את המשפחה, את הרכוש, ולמעשה כל מה שיש לאדם, כולל כשרונותיו ומחשבותיו ויכולתו לתפקד בעולם הזה, האדם קיבל מריבונו של עולם. ועל כל אלה הראוי להכיר טובה להקב"ה. ואכן הכרת הטוב כלפי הקב"ה היא יסוד חשוב בעבודת ה'. ומי שבאמת מכיר טובה לקב"ה על כל מה שיש לו, לא רואה במצוותיו עול שקשה לקיימו, אלא סוג של אמירת תודה, למי שלא פוסק מלהעניק לאדם עוד ועוד. בנוסף, המצוות שהקב"ה נצווה את האדם, אינו בניגוד לטבעו של האדם. בדיוק להפך. התורה מכוונת את האדם כיצד לממש את טבעו האמיתי וכיצד להוציא אל הפועל את התכונות המרכזיות של חייו. המצוות אינן נגד האדם או טבעו של האדם, אלא נגד מה שמסית את האדם מנאמנות לטבע הפנימי העמוק שלו. ההבנה, שבמצוות התורה, אין ניסיון לכבול את האדם, אלא בדיוק להפך, לכוון אותו כיצד להתקדם לכיון שמתאים לטבע נשמתו, היא שמביאה את האדם לרצות לקיים את המצוות, לטובתו של האדם, ולא לטובתו של האל. אינני יודע לאיזה ספרי יסוד העוסקים בעונשים קראת, אבל לא ראוי לשקוע בהם או להרבות בקריאתם, מפני שהם מכוונים את האדם לעבוד את ה' מיראת העונש, ולא מתוך אהבה והסכמה. ועיקר עבודת האדם צריכה להיות מתוך אהבת ה' ואהבת מצוותיו והסכמה שבעצם קיום המצוות אנחנו עושים מעשה גדול וחשוב, ולכן אנו מוכנים להתאמץ כדי לממשו. בברכה אוריאל טויטו