254
שאלה
שלום רב. כיצד נכון לבחור רב, האם ע"י הציבור עצמו או נבחרי ציבור או שמא רק גדולי הדור צריכים לבחור את הרב? האם הבחירה צריכה להיות בחירה אישית כפי שבוחרים ראש עיר או ע"י נציגי ציבור כפי שבוחרים נשיא?
תשובה
שלום וברכה.
א. הרב צריך להיבחר לכתחילה ע"י רוב מניין (כמות האנשים) שהרי "אין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בציבור", ורוב בניין (נבחרי ציבור, רבנים וכד') של אותה קהילה (ישוב, עיר).
ב. רק אם אין אפשרות לבחירה כזאת, יש להעדיף רוב בניין, כלומר שהועדה של הגוף הבוחר, תורכב מאנשי ציבור מוסכמים, שהם באמת נציגי ציבור ומחוברים לכולם ואין עליהם השפעה פוליטית.
ג. הועדה צריכה לאתר תלמידי חכמים גדולי תורה, ששימשו ת"ח בהוראה ופסיקת הלכה ויש להם הסכמה מהם, בעלי מידות טובות ויראת שמיים, עם יכולות של הנהגה וכוח לאחד בין השכבות השונות בציבור.
ד. יש לציין ש"נבחרי ציבור" בעבר, הוזכרו בפוסקים בשם: "שבעה טובי העיר", ומדובר באנשי ציבור המחוברים ליהדותם, יראי שמיים ואוהבי תורה. כמובן שצריך להתייעץ עם גדולי וחכמי הדור ולקבל את הסכמתם וברכתם בעניין.
ה. הבחירה של כל נציג צריכה להיות אובייקטיבית לפי הנתונים של הרב, בחירה מקצועית שאין עליה לחץ פוליטי כזה או אחר.
מקורות:
בפתיחה לסוגיה זו, ראוי להתבונן בדרך שבא הקב"ה בעצמו מינה את בצלאל לבצע את מלאכת המשכן. וז"ל הגמ' (ברכות נה.): "א"ר יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אא"כ נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אעפ"כ, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן?".
הנה מכאן שצריך לשתף את הציבור בבחירה של רב ומנהיג, וכך ענה מרן החתם סופר בתשובה (ח"ה חו"מ סימן יט) כאשר נשאל על "רב אחד אשר התשרר עליהם מבלי שאלת ורצון רוב בני הקהילה, רק ע"פ פקודה ממקום גבוה על גבוה", וזוהי תשובתו הרמה: "הרב הזה, ואם גבהו כארזי' וחסון כאלונים, לא יפה עשה בעמי' לעלות על גפי מרומי קרת בחוזק יד. ואיה חכמתו בתלמוד כו' אם בצלאל שהיה מלא בחכמה ובתבונה ובדעת, וצוה עליו הקב"ה ע"י שלוחו הנאמן מרע"ה. ולא רצה להכריחם להתמנות, שלא בשאלת פיהם ורצונם. ואיך יתמנה שום אדם בשום התמניות, מבלי שאלת פי ורצון רוב הקהל?".
רבנו הרמ"א (יו"ד סי' רמה סע' כ"ב) כתב ג' אופנים שבהם "נבחר" רב: א. חזקה: "מי שהוחזק לרב בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה, אין להורידו מגדולתו (ריב"ש)". ב. ירושה: "אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים, כל זמן שממלאים מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת. (רמב"ם). וסייג את דבריו: "ובמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב, או שמנהג לבחור במי שירצו, הרשות בידם, (כל בו)". ג. רצון הקהילה: "אבל כל שקבלו הקהל עליהם, וכל שכן אם עשו ברצון השררה, אין לשום גדול בעולם להשתרר עליו ולהורידו (שם בריב"ש)". והנה פשוט שהאפשרות הג', שהרב נבחר ברצון הציבור ובשיתוף הממשל, היא הדרך המובחרת.
לגבי אפשרות ב' העיר בעל ערוך השולחן (שם סע' כ"ט): "עכשיו שלא ראינו מימינו מנהג זה אלא אנשי העיר בוחרים להם רב פלוני להורות ולדון ואף שעושים עמו כתב על כך וכך שנים מ"מ אין מסלקין אותו לעולם וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל ובפרט אם עוקר דירתו מעיר אחרת לפה פשיטא ופשיטא שכל הבא להשיג גבולו הוה גזלן גמור ולא גרע משכיר דעלמא ובכה"ג נלע"ד דגם אין הבן קודם אפילו ממלא מקומו דאת אביו רצו לשכור ואת הבן אינם רוצים ורק ממילא דאם ממלא מקומו בתורה ויראה למה יגרע מאחר וכן עיקר לדינא".
והנה אף שבימנו מצוי שממנים אנשי ציבור ורבנים מ"למעלה" ולא כ"כ מתייעצים עם הציבור, מ"מ אין הדבר אומר שהמינוי בטל ואין משמעות להנהגתו והכרעותיו חלילה, אלא יש כח לממשל למנות את הציבור, וכפי שכתב מרן החת"ס (בהמשך דבריו שם): "אע"פ שאין להתמנות אלא ע"פ רצון הציבור. מ"מ, אם מינה אותו המלך והשר, דינו דין. דקיי"ל: דינא דמלכותא דינא". ואם כבר מינו אותו, כיצד יעשה, ממשיך החת"ס שם וכותב: "שהדיין מחוייב להודיע להשררה, שאין רצונו לקבל על עצמו התמניות זה שלא ברצון הקהלה. ואז, אם השר כופהו ע"כ, אז דינא דמלכותא דינא".
מה שכתבנו, שרב צריך להיבחר ע"י הקהילה, אין הכוונה שצריך את הסכמת כולם, אלא מספיק רוב "פעיל" בציבור, וכפי שכתב המ"ב (סי' נ"ג ס"ק נ"ג): כתבו האחרונים שזה הדין דשו"ע [שיחיד יכול למחות במינוי חזן] הוא דוקא בימיהם אבל היום שידוע שבעו"ה הרבה מחזיקין במחלוקת בלי טעם וריח וכונתם שלא לש"ש אם היו צריכין לשאול לכל יחיד ויחיד בענין המינויים בין לענין מינוי הש"ץ או מרביץ תורה ואב"ד בעיר וכל כה"ג לא היו מסכימים לעולם, ע"כ הולכין אחר רוב פורעי המס ואפילו פסולי קורבי ביניהם [מ"א]". והוסיף שגם "ועדה" של נבחרי הציבור=ז' טובי העיר, מועילה לכך: "ועכשיו המנהג שהולכין אחר ז' טובי העיר או אחר הנבררים מן הקהל ע"ז כל מקום ומקום לפי מנהגו [פמ"ג]".
רבי שמואל די מודינא שהיה מגדולי הפוסקים בתקופת מרן הב"י ונשא ונתן איתו בהלכה, נשאל האם בבחירת שליח ציבור ות"ח, צריך רוב מניין (כמות) או רוב בניין (איכות), וכך השיב (שו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ל"ז): "דלא אמרה תורה אחרי רבים אלא כאשר הם שוים החולקי' אז הוי מעלת הרוב מכרעת אבל כשיש הבדל בין שתי הכתות אפשר שאיש א' יעלה לאלף והיכן כתוב בתורה אלא שיש לנו לומר שמה שאמרה תורה אחרי רבים אחרי רוב מנין או אחרי רוב בנין כשהם שוים רוב מנין בלתי שוים רוב בנין עוד יש לי ראיה דלאו בכל הדברים אנו הולכים אחר הרוב שהרי כת' מהררי"ק שרש ל' בשם רבינו שמחה שאפילו יחיד יכול לעכב החזנו' ולומר איני חפץ שיהיה פ' חזן אם לא שכבר הסכים תחלה כו'. וכתב הריטב"א בש' הרב רבינו יונה ושמעינן מהכא דכשמחרימין חרמות בב"ה אם רוב הצבור שם חייבי' האחרים לקב' עליה' ואם לאו אין חייבים אלא א"כ יש שם גדול בין כלם כו' עד וכן היה אומר מורי הרב דכל תקנ' שרוב הצבור והוא רוב חשוב בחכמה ובמנין הסכימו בה אעפ"י שהמיעוט עומדין וצווחין כו. עוד ראיה לזה מ"ש מהררי"ק שרש א' וז"ל כתב המרד"כי וז"ל רשאים בני העיר להכריע על קצתם. פירש רבינו תם שנעשית מדעת כל טובי העיר כו' עד ופירש רבינו מאיר הטעם דטובי העיר הוו בעירם למה שהוכשרו כמו גדולי הדור בכל מקום ע"כ. כו'. מכל זה משמע שאין לילך אחר הרוב לעו' דלאו מילתא פסיקתא היא אלא מקומות מקומות יש והעיק' לילך אחר רוב מנין כשיהיו רוב בנין דאז ודאי לא יבחרו אלא האמת והיושר משא"כ ברוב ההמון מה שנ' לע"ד כתבתי". אם כן לדעת המהרשד"ם, יש להדר לכתחילה אחר "תרי רובי" רוב מניין ורוב בניין, וכשאין אפשרות כזו, עדיף רוב בניין על רוב מניין.
אולם בשו"ת צמח צדק (הקדמון סימן ב'), שהיה תלמידו הגדול של הב"ח ואב"ד אחריו, פסק שלא ניתן למנות שליח ציבור ללא תרי רובי הנ"ל, וז"ל: נשאלתי מקהל שמנהגם מעול' לעשות כל הסכמת הקהל בקבלות הרב והחזן והשמש על פי הסכמת כל פורעי המס. וכן ברירת ראשי וטובי הקהל וגבאים ודיינים ושמשים. על פי האנשים בוררים העולים מתוך הגורל מכל פורעי המס. ועתה רוצים מקצת נכבדי העיר לעשות מנהג חדש שכל עניני צרכי צבור לא יהיה מהיום והלאה על ידי כל פורעי המס קטן וגדול שם הוא כאשר היה עד עתה אלא על ידי אותן שיש להן מעלה שנותנים מס הרבה. או שיש להם מעלה בתורה. ורוצים לקבוע שיעור כמה יהא ערכו בנתינות מס עד שיהא אחד מן המנוים אל הסכמת הקהל ולבא אל הגורל לברירת ההתמניות או שיהא לכל הפחות מוסמך לחבר אף שיהיה מן הפחות שבמס".
והשיב שאין להתעלם מרוב מניין של הציבור אף שאין להם השפעה ציבורית/פוליטית, וז"ל: "יראה דלאו שפיר דמי למיעבד כך לדחות העניים הנותנים מעט. וראיה לזה הא דאיתא במתני' סוף מנחות כו' אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. ואף על פי שהרא"ש בתשובותיו כלל ז' סימן ג' כתב וז"ל כל דבר שגובין לפי הממון הולכין אחר רוב הממון. ולא יתכן שרוב הנפשות שנותנים מיעוט המס יגזרו חרם על העשירים כפי דעתם. עכ"ל. הובא בהג"ה ש"ע מטור ח"מ בסימן קס"ג הא כבר פירש יפה הרב בסמ"ע התם שלא כתב הרא"ש כך אלא דאין העניים הרוב יכולים לגזור על העשירים שלא מדעתם אבל לא שהעשירים יהיו נחשבים כרוב לגזור על רוב הקהל וכולי. הרי כתב בהדיא שאין העשירים יכולים לגזור על רוב הקהל העניי' כמו שאין רוב העניים יכולים לגזור על העשירים המועטים. יעויין שם והיינו משום ששקולין הן הנך תרי רובא רוב הנפשות ורוב הממון".
ומסקנתו: "ולכך הוקבע המנהג ברוב הקהילות ממדינה זו שלא מיקרי רוב בקבלות הרב וחזן ושמש אם לא שיהא בהסכמה אחת מרוב בנין ומרוב מנין והיינו רוב מנין הם רוב נפשות. ורוב בנין הם רוב ממון. מפני שהנך תרי רוב שקולים הם כו'". ובחתימת דבריו העיר: "ומה שרוצים לדחות אותם מפני שהם אינן בני תורה הא נמי לאו שפיר דמי וראיה מהא דאיתא בחגיגה פרק ג' דף כ"ב מאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי הוא דתניא וכו'. אמר רב פפא כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ. כמאן כר' יוסי וטעמא דרבי יוסי כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו. הרי מבואר שאפילו עדות מקבלין מעם הארץ מפני חשש איבה כשיראו שמרחיקין אותם יבנו במה לעצמם. ומכל שכן בנ"ד אם ירחיקו את עם הארץ כל כך שלא לצרף אותם כלל אל הסכמת הקהל. ודאי שיהיה להם איבה ויבנו במה לעצמם ויהיו פורשים מן הצבור ומתוך כך ירבו מחלוקות בישראל ח"ו. לכן ודאי לאו שפיר דמי למיעבד כך וכו' ומה שרוצים להביא ראיה מן שאר קהילות גדולות שנוהגין כן. הא לאו מילתא הוא אין מביאין ראיה ממקום למקום נהרא ונהרא פשטיה". ועיין שם בהגה שכתב בן המחבר, ציין למהרשד"ם שחולק.
עם זאת נראה שבדיעבד שכבר מינו רב או דיין, אין להורידו ממעלתו ח"ו, וכפי שהעלה אב"ד מצרים בספרו שו"ת דרכי נועם (יו"ד סימן ד'), בהתייחסו לקהילה שרוב בניינה בחרו להם "חכם", וקמה כנגדם קבוצה שרצתה לערער על הבחירה בטענה שלא התייעצו איתם לפני הבחירה. וז"ל: "יחידים מק"ק אחד והם טובי הקהל פרנסיה ומנהיגיה כו' וביררו להם את ראובן למנותו עליהם בק"ק למרביץ תורה כמשפט כל קהלות הקדש שבישראל ודברו עם החכם הנז' פעם ושתים ושלש והפצירו בו עד שנתרצה להם ומינוהו וכתבו לו הסכמה על זה וחתמו בה רוב הקהל ונשבעו שבועה חמורה וכו'. ויהי כשמוע שמעון והו' חכם אחד שהיה מתפלל שם באותו הק"ק את כל אשר נעשה חרה לו איך מנו עליהם חכם אחר והוא קבוע ומתפלל עמהם הוא קודם לכל אדם. ויועץ עם קצת יחידים אחרים מהק"ק שלא חתמו שם ומצאו להם תואנה שהכת הראשונה מינו את ראובן מדעתם ולא הודיעום קודם שמינוהו כ"א אחר שנכת' השטר של ראובן והתחילו לחתום בו ויועדו יחד הכת השניה וכתבו שטר הסכמה בשבועה איך מנו שמעון חכם בק"ק הנז' להיות מרביץ תורה ביניהם וחתמו בו אנשי הכת השניה כו'. תשובה דברים פשוטים כביעא בכותחא שהדין עם הכת הא' וראובן זכה מן הדין מכל הני טעמי שבאו בלשון השאלה והשואלים לא הניחו מקום הצריך לחזק דבריהם כי דבריהם מוחזקים ועומדים ולא יפה עשו הכת השניה שמבין ריסי עיניהם ניכר שכל כונתם לחרחר ריב ומדון ואמנם שלא להרבות המחלוק' ראוי לתוו' השלו' ולפייס את א' מן החכמי' שיוותרו על השבו' ולא תהיה זאת לפוקה למכשול עון לעבור על השבועה".
ומה שלא הוזכר בפוסקים שרק רבנים צריכים לבחור את הרב, כיון שהרב צריך להיות אהוב ורצוי על כלל הציבור, בפרט כאשר תפקידו בא לידי ביטוי בפעילות חברתית, פעילות חסד וצדקה בקהילה, וכלשונו של הגרי"ד סולובייצ'יק (חמש דרשות עמ' 122): אם משרת הרבנות קשורה באופן בלעדי בהוראה, דין והרבצת תורה אז לא תחול ההלכה של 'אין ממנים פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בציבור' לבחירת רב, ומינוי לרבנות נכנס בגדר מינוי סנהדרין או דיינים סתם, שמבוצע מלמעלה למטה וכו' אולם אם רבנות באה לידי ביטוי בפונקציות חברתיות-פוליטיות אז הרב איננו רק מורה הוראה ודיין צדק, אלא גם פרנס, ומינויו זקוק להסכם הקהל כו' למותר להדגיש כי תולדות הרבנות אישרה את ההגדרה השניה, הרב היה לא רק מורה צדק, אלא גם רועה נאמן של קהילתו".
אם כן לסיכום, תהליך הבחירה של איש ציבור כרב ומנהיג קהילה, אינו פשוט, וטומן בתוכו את המהות של תפקיד הרב, וכפי שמבואר בדברי חז"ל לעיל במינוי של בצלאל למלאכת המשכן, ובתשובת מרן החת"ס, שרב צריך להיבחר ע"י רוב הציבור, כיון שכך דבריו יהיו מקובלים וכו', וכפי שראינו נחלקו הפוסקים, האם מספיק רוב בניין של הקהילה או שצריך גם רוב מניין, אכן לכתחילה יש להעדיף גם רוב מניין, לטובת הרב כאמור ואף לטובת הגוף הבוחר (כדי שלא יאשימו אותם כאשר ימצאו פגמים בבחירה), וכמובן שאם המינוי נעשה בשיתוף של ה"שררה" כדברי הרמ"א, כלומר השלטון, יש לכך עדיפות, ובלבד שיהיו אנשים ירא"ש ומוקירים תלמידי חכמים (עי' ברמ"א חו"מ סי' ב' גבי טובי העיר ובפוס' שם). והעיקר הגדול, לעשות הכל כדי למנוע מחלוקת ולהרבות שלום.
נחתום את הדברים בתפילה שאנו אומרים בכל יום (סוף מס' ברכות דף סד.): אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
בברכת התורה,
