שלום לכבוד הרב אדם שנוהג להחמיר כמו הזוהר שלא להתגלח כל ימי הספירה עד ערב שבועות, האם יכול להתגלח בערב יום העצמאות לקראת כניסת היום? השאלה מתייחסת לדברים דלהלן: "ומו"ר הרצי"ה היה גוער בבחורים שהיו רגילים להתגלח ונראו אבלים ביום העצמאות, ואמר עליהם: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם", שאינם שמחים ומודים לה'." האם דברי הרב צבי יהודה שייכים גם במקרה הזה? כי הרי מה שמביאים ראיה מבעל ברית שמתגלח גם בספירה, אולי לא שייך למי שנוהג ומחמיר בתספורת וגילוח כמו הזוהר, שהוא לא מתגלח גם אם הוא בעל ברית כמדומני. שאלה נוספת: המחמיר כמו הזוהר, מהו לעניין שמיעת שירים מל"ג בעומר עד שבועות, קניית בגדים חדשים ואמירת שהחיינו - האם ראוי לו להחמיר בזה גם כן?

שלום וברכה! השאלה הגיעה לאחר יום העצמאות, אולם עדיין היא רלוונטית לימים שעד סוף הספירה. מנהג המקובלים שלא להתגלח בכל ימי הספירה אינו מטעם אבלות, אלא מטעמים אחרים שעל פי הסוד. ממילא, אכן מסתבר כדבריך, שאדם שנוהג כמנהג זה לא יתגלח גם ביום העצמאות ויום ירושלים. מאידך, גם על פי מנהג זה נראה שמותר לשמוע שירים ולערוך שמחות לאחר ל"ג בעומר, שהמנהג הוא רק לגבי תספורת ולא לגבי עניינים אחרים. הרחבה ומקורות: המנהג שלא להסתפר בכל ימי ספירת העומר עד ערב שבועות אינו מן הזוהר, אלא מופיע בכמה מקורות בשם האר"י (עיין למשל ברכי יוסף תצ"ג, ו; שערי תשובה תצ"ג, ח). כפי שמופיע במקורות אלה, טעמו של המנהג אינו משום אבלות, אלא מטעם שעל פי הסוד, ששייך באופן מיוחד לתספורת. כך למשל כותב החיד"א (מורה באצבע אות רכ"א): "מנהג שלא לגלח בימי העומר, ולפי דעת רבינו האר"י זצ"ל אינו מטעם אבלות... רק יש סוד בדבר". מתוך כך, כותבים כמה פוסקים שהנוהגים במנהג זה לא יתגלחו גם בימי שמחה, כגון בעל ברית או חתן (שערי תשובה שם, מורה באצבע שם, פסקי תשובות תצ"ג, טו). על פי זה יוצא שאכן מי שנוהג במנהג זה לא יסתפר גם ביום העצמאות ויום ירושלים, שכן אין זה עניין של אבלות כלל ואינו מנוגד לשמחה שבימים אלה, וכמו שנזיר למשל אינו מסתפר גם לכבוד החג, ואין בזה פגיעה בכבודו של החג. מאידך גיסא, מן הדברים עולה שאין לקשור בין מנהג זה של הימנעות מתספורת ובין שאר מנהגי האבלות שנהוגים בימי הספירה. גם מי שמחמיר כמנהג זה, אין זה משום אבלות, וממילא בשאר העניינים האבלות מסתיימת בזמנה, בל"ג או בל"ד בעומר (או מנהגים אחרים) כל עדה כפי מנהגה, ואין צורך להמשיך את מנהגי האבלות עד חג השבועות. כך גם מוכח בבירור מדברי הפוסקים הללו, שכן הם כותבים שעל פי מנהג זה אפילו חתן לא יסתפר לכבוד חתונתו - דהיינו שמקיימים חתונות בחלק מימי הספירה, אף על פי שאין מסתפרים בכל ימי הספירה. וכך במפורש בפסקי תשובות שם. ממילא, גם המנהג להימנע משמיעת שירים בימי הספירה, אינו תלוי במנהג האר"י, אלא נוהג רק בחלק מימי הספירה, על פי המנהגים השונים. שתי הערות בשולי הדברים: בגאונים ובראשונים יש שאכן כתבו שכל מנהגי האבלות נוהגים במשך כל ימי הספירה, בגלל האבלות על תלמידי ר' עקיבא או בגלל עצם מהותה של ספירת העומר (עיין למשל תשובות הגאונים שערי תשובה רע"ח; רבנו ירוחם נתיב ה' חלק ד'). אולם ראשונים אחרים הגבילו את זמן האבלות רק עד ל"ג בעומר, וכך נפסק להלכה (שו"ע תצ"ג, א). כאמור, מנהג האר"י אינו כפי שיטתם של הגאונים והראשונים הנ"ל אלא עניין מיוחד בגילוח דוקא, ולפיכך מנהג זה ממשיך רק את איסור התספורת ולא את מנהגי האבלות. לגבי קניית בגדים ושהחיינו – לדעת כמה פוסקים אין כלל איסור בזה בימי הספירה, גם בימים שבהם נמנעים משמחה ומשמיעת שירים (עיין למשל משנ"ב תצ"ג, ב).