שלום וברכה, מתוך מה שהבנתי מהלימוד, ברכת שהחינו באה על שינוי הזמנים והמועדים. ואם כן כאשר עושים עירוב תבשילים עושים זאת בעקבות שינוי הזמנים והמועדים המסמיך את יום טוב לשבת. ואם כן מדוע שלא נברך על כך שהחינו? כמו שמברכים על פרי חדש או בקידוש של החג? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה, מתוך מה שהבנתי מהלימוד, ברכת שהחינו באה על שינוי הזמנים והמועדים. ואם כן כאשר עושים עירוב תבשילים עושים זאת בעקבות שינוי הזמנים והמועדים המסמיך את יום טוב לשבת. ואם כן מדוע שלא נברך על כך שהחינו? כמו שמברכים על פרי חדש או בקידוש של החג? ישר כח ותזכו למצוות שלום וברכה, לא מברכים ברכת שהחיינו על עירוב תבשילין משום שעירוב תבשילין אינו מצוה גמורה אלא הכשר מצוה כעין טבילת כלים (שיח יצחק סי' קד). מקורות והרחבה: עיין בשיח יצחק (שם) שהשואל רצה לומר שסומכים על ברכת הזמן של הרגל. והשיח יצחק לא קיבל טעם זה משום שביעי של פסח שסמוך לשבת שברכת הזמן של הרגל היה בתחילת החג. ובפסקי תשובות (תקכז, א) כתב טעם זה ונקט שיוצאים בברכת הזמן של רגל ראשון גם בשביעי של פסח. עוד כתב בשיח יצחק (שם) טעם נוסף שלא מברכים שהחיינו על עירוב תבשילין משום שלפעמים אין הפרש של שלושים יום מהפעם הקודמת שבירכו ע"ש. אם מדובר על הפעם הראשונה בחייו שאדם מניח עירוב תבשילין באנו למחלוקת אם יברך שהחיינו. ראה רמ"א (יו"ד כח, ב), לגבי כיסוי הדם שמברך על מצוה בפעם הראשונה בחייו, והש"ך שם (ס"ק ה) נשאר בצ"ע על דברי הרמ"א. הביאור הלכה (סי' כב, ד"ה 'קנה') כתב עצה - להתחייב בברכת שהחיינו מצד אחר ולפטור את ברכת שהחיינו במצוה הראשונה בחייו. בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג, סי' כג) וביחוה דעת (ח"ב סי' לא), דרכי טהרה (יח, ז) פסקו שלא לברך. דעת מרן הגראי"ה קוק שיש לברך שהחיינו על מצוה שאדם עושה בפעם הראשונה בחייו כדעת הרמ"א, והעיר לרבי מגור האמרי אמת לברך שהחיינו כאשר בא להפריש תרומות ומעשרות לראשונה בחייו, בפרט משום שיש גם את השמחה שבבואו לארץ הקודש. הגדולים נשאו ונתנו בדבר ולבסוף הרבי מגור סמך על דברי הגראי"ה קוק ובירך שהחיינו (מצות ראיה עמ' קי- קיא, מועדי הראי"ה עמ' 206-207, מכתב הגרצי"ה קוק באורח משפט עמ' רסח). הרב דוד כהן כתב לבסס את דעת הראי"ה בספר בירורים בהלכות הראיה (עמ' 281). נראה שלדעת המחייבים ברכה על מצוה הראשונה בחייו הוא הדין שיש לברך שהחיינו על עירוב תבשילין. אף שמדובר על הכשר מצוה כעין טבילת כלים כאמור, לכאורה גם הפרשת תרומות ומעשרות אינו אלא הכשר מצוה. למעשה, כמדומה שהמנהג הוא שלא לברך על מצוה הראשונה שאדם עושה בחייו אבל טוב להתחייב מצד אחר ולברך כדברי הביאור הלכה הנ"ל. הערת הגר"ש הירש שליט"א: לכאורה עירוב תבשילין הוא יותר הכשר מצוה מהפרשת תרומות ומעשרות שהיא תכלית ממש ולא רק לתקן את הטבל. ולכן אי אפשר לברך עליה. וכן לשאר הטעמים שכתבת אי אפשר לברך גם בפעם ראשונה. בכלל אם מחזיקים שזו מצוה לזמן ואף על פי כן לא מברכים מאיזה טעם, מן הסתם טעם זה יועיל גם שלא לברך בפעם ראשונה שבעיקרו שנוי במחלוקת. עכ"ד. כל טוב!