כתוב בבמדבר (ז, יד) שהנשיאים הביאו קטורת למשכן, ורש"י כתב שם בשם הגמ במנחות דף נ. שהיה הוראת שעה כי באמת אסור. אבל איך היה הוראת שעה הרי כתב רש"י בבמדבר (ז, ג) שהביאו את זה מעצמם! ואם נגיד שהם הביאו ואחר כך היה ההוראת שעה, היתכן שחשבו להקריב משהו אסור רק שבמקרה בסוף הקב"ה הסכים עם זה?!

לשואל שלום, בספר "בן מלך" (ח"ט במדבר א עמ' קפב) נדרש הרב לייב מינצברג לכך, וכתב שאכן הוראת שעה זו, אין פירושה שהיתה הוראה מיוחדת לנשיאים להביא קטורת יחיד ולהקטיר אותה על המזבח החיצון, אלא כל כולה של הקרבה זו היתה ממחשבת הנשיאים בעצמם, והוראת השעה לא באה אלא להתיר הבאת קרבנות אלו, כמדויק ברש"י: "לא קיבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה". ובהמשך שם מבואר, שמכיוון שראו גילוי שכינה ביום חנוכת המשכן על המזבח החיצון, הבינו שרצון ה' הוא שיקטירו שם את הקטורת שהביאו. בברכה נאמנה