בתורה כתוב שבני ישראל קיבלו את התורה לאחר למעלה מאלף שנה בעולם למה הקבלה הייתה רק בימים אלו ולא לפני ואך העולם התקיים בלי לומדי תורה שנאמר שאם לשנייה אחת לא יהיה תורה בעולם העולם לא יתקיים בנוסף מה האמונה שהייתה לבני ישראל בתקופת בית מקדש האם גם אז חיכו למשיח האם אברהם אבינו הכיר את סיפור משיח

לשואל שלום, אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: א. חז"ל (ראה רש"י דברים ב, כו) אומרים, שהתורה קדמה לעולם, ולמעשה כשביקש הקב"ה לברוא את עולמו "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (ראה זוהר ח"ב קסא ע"א), לאמור: כל התשתית הקיומית של העולם מבוססת על תורת ה', אלא שהמפגש האנושי עם אותיות התורה נדחה, מכיוון שהעולם היה זקוק לעבור תהליך רוחני שיכשיר אותו לכך. אמנם האבות הקדושים כבר קיימו תורה, אלא שהיה זה מתוך תביעה פנימית עליונה שזכו לה בגלל דרגתם הרוחנית הגבוהה, אבל כעם נעשינו זכאים לקבלת התורה (יחד עם האנושות כולה) רק אחרי יציאת מצרים. ב. לומדי התורה מעמידים את העולם רק מרגע שהקב"ה "מסר לנו את המפתחות" ונתן לנו באהבתו אותנו "מסתורין דיליה". מאז מתן תורה העמדת העולם מוטלת על כתפינו ואנו נדרשים לשאת במלוא האחריות. וכך כתב הגאון רבי חיים מוולאז'ין בספרו "נפש החיים" (שער ד, פרק יא): "מאז שנשתלשלה וירדה כביכול ממקור שרשה הנעלם לזה העולם, כמאמרם ז"ל 'בא משה והורידה לארץ', כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק על ידי הבל פינו והגיונינו בה. והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותוהו חס ושלום". ומסופר על הגר"ח מוולאז'ין (עדות נאמנה עמ' קא), שמנהגו היה בכל שנה במוצאי יום הכיפורים, מיד עם צאת הצום, לשקוע בלימוד עד חצות הלילה, מתוך חשש פן בשעה זו שכולם הולכים לאכול ולבנות את סוכתם, לא יימצא ח"ו מי שיעמיד את העולם בתורתו. ג. בזמן בית ראשון ובזמן בית שני, המציאות עדיין לא היתה מתוקנת בתכלית השלמות, והציפיה למשיח היתה בעינה. ד. שמו של המשיח, הוא אחד משבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם (ראה פסחים נד ע"א), ובמדרש (בראשית רבה ב, ד) דרשו חז"ל: "ורוח אלקים מרחפת על פני המים - זו רוחו של משיח". למעשה, מהלכי ההיסטוריה בכל גלגוליה מכוונים אל התכלית העתידית, אל ביאת משיח גואל צדק, וכך דרשו חז"ל (בראשית רבה פה, א) בעקבות מיקום מעשה יהודה ותמר באמצע תיאור מכירת יוסף בתורה: "רבי שמואל בר נחמן פתח: 'כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת' (ירמיה כט, יא). שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק-בורא אורו של מלך המשיח". האבות הקדושים, שקיימו את כל התורה כולה מליבם, וזכו לכוון לרצון ה' לפני שניתנה התורה, בוודאי הכירו את "סיפור המשיח". וכבר אמרו חז"ל (בראשית רבה מא, ד): "'מצאתי דוד עבדי' - היכן מצאתיו? בסדום", וזאת על ידי תפילותיו של אברהם אבינו במסירות נפש על סדום, כדי להציל את נשמתו של המשיח. ועוד אמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא): "'וחבש את החמור', הוא שרכב עליו אברהם, הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר', הוא החמור שרכב עליו משה בבואו למצרים, שנאמר: 'ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור', הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו, שנאמר: 'עני ורוכב על החמור'". נמצאנו למדים, שאברהם אבינו ע"ה לא רק ידע על "סיפור המשיח", אלא הרבה מעבר לזה, אברהם אבינו במעשיו ובמידותיו הנעלות, הכשיר את השטח וסלל את הדרך לקראת ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. בברכה נאמנה