הדבר אמור אף אם מדובר על טלית של בית הכנסת, שלרוב הפוסקים יש לה דין טלית של שותפים (אני מתפלל קבוע שם ומשלם על מקום)?

שלום וברכה! אכן בדבריהם של כמה פוסקים מופיע שטלית של בית הכנסת מוגדרת כטלית של שותפים, ולפיכך מי שלובש אותה אינו מוגדר כ"שואל" והוא עשוי להתחייב בציצית. אף על פי כן, הדין המופיע בתשובה הקודמת, שאין על הלובש חיוב ציצית ולפיכך הוא רשאי ללבוש אותה גם ללא תכלת, נכון למעשה גם בטלית של בית הכנסת: ראשית, לדעת כמה פוסקים, אם הלובש מתעטף בטלית רק בשביל הכבוד ולא מתכוון ללבישה ממש או לשם קיום המצוה, אין זו לבישה שמחוייבת בציצית; דהיינו שהוא פטור לא מדין טלית שאולה, אלא מצד מטרת הלבישה. (עיין: באור הלכה י"ד, ג, ד"ה "שאלה". פסקי תשובות י"ד, ז. הליכות שלמה ג', יב.) בנוסף, נראה שבמציאות בימינו, בדרך כלל הלובש אינו נחשב כשותף בטלית של בית הכנסת אלא כשואל. במציאות שבה דיברו הפוסקים בעבר, בית הכנסת והציוד שבו היו מוגדרים כרכוש משותף של כלל בני הקהילה, ולפיכך כל אחד מבני הקהילה נחשב כשותף בבית הכנסת ובחפציו. במצב כזה גם הטליתות של בית הכנסת נחשבות כטלית של שותפים. אך בימינו, בדרך כלל בית הכנסת מוגדר כעמותה, ולא כשותפות של כלל בני הקהילה. גם מתפלל קבוע שמשלם דמי חבר, אין לו בעלות או שותפות בבית הכנסת ובחפציו, אלא העמותה היא המוגדרת כבעלים. החברים משלמים לעמותה את דמי החבר וזכאים מתוך כך לזכויות מסוימות, אך אין להם בעלות. במצב כזה, המתפללים נחשבים כשואלים, ולפיכך נראה שלכל הדעות מי שלובש את הטלית ואינו מתכוון לקנות אותה אינו מתחייב בציצית. [יש להבהיר, שגם במציאות שלנו, עמותת בית הכנסת מאפשרת לכל המעוניין לקיים את המצוה לזכות בטלית ולברך עליה (עיין במשנ"ב י"ד, יא), אולם מי שאינו מעוניין לזכות בטלית, דינו כשואל ואינו מתחייב בציצית.]