היי כבוד הרב, א. האם להישבע במחשבה/בראש בשם השם (אלוקים עם ה') נחשב או לא? כי הרי הבנתי ששבועה בראש אינה נחשבת. ב. והאם זה נכון שמי שנשבע שבועת שווא או שבועת שקר אינו זוכה לכפרה/הקשבה לתפילות/יכולת לתקן? קראתי איפשהו משהו בסיגנון... תודה מראש

שלום וברכה, א. שבועה בלב (כלומר במחשבה בלי להוציא בשפתיים) אינה נחשבת שבועה [רש"י (ויקרא פרק ה פסוק ד), שולחן ערוך (יו"ד סי' רי ה"א)]. ב. כפי שכתבנו שבועה בלב אינה שבועה כלל ואין לחשוש. מי שנשבע לשווא או לשקר ממש - אף על פי שמועילה תשובה, אין כפרה גמורה גם לאחר תשובה ויום הכיפור, אלא על ידי ייסורים (רמב"ם תשובה פרק א). אמנם בזמן הזה שאין גילוי שכינה בישראל העבירה פחות חמורה ואין הכרח בייסורים (בית אלוקים למבי"ט שער התשובה סוף פרק ב). וכאשר האדם עושה תשובה מאהבה, הרי שהזדונות נהפכים לזכויות והתשובה מועילה לכפר על החטא גם ללא ייסורים (ספר חרדים פרק סה, רי"ף על עין יעקב יומא פו. עולת ראיה ח"ב עמ' שנז). הרחבה: יש עוד דרך לכפר על עבירות שצריכות ייסורים וכו בלי לעבור בפועל ייסורים. והוא לקבל על עצמו למות על קידוש ה'. כך כתב בספר צדקת הצדיק (קנח): "על ידי מסירות נפש למיתה במחשבתו באמת גמור שמסכים בליבו...למות חס ושלום - ...הוא ניצול מגזירת מיתה רח"ל... שמחשבתו וקבלתו על עצמו כמעשה...ואין לך שום עבירה שבעולם שאין לו תיקון על ידי זה כי המיתה מכפרת על הכול. וכעין זה הביא הייטב לב (עמ' קמב) בשם סבו הישמח משה. מכיון שתשובה זו נכתבה בזמן מלחמת 'חרבות ברזל' שחיילנו היקרים מוסרים נפשם למען הקב"ה ועמו - אוסיף דבר יפה ששמעתי מהרב איציק אמיתי: על פי המקורות הנ"ל (צדקת הצדיק והישמח משה) עולה שחייל שמוכן להתגייס ולמסור את נפשו למען עם ישראל יש בכך כפרה אף על העבירות החמורות כנ"ל. והביא עוד את דברי החתם סופר (מטות ד"ה 'עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה') שכתב לגבי החיילים של בני ישראל לאחר מלחמת מדין: "כי לא היו צריכים להקריב קרבן תודה על חסדו ונפלאותיו עמהם להצילם במלחמה מידי חרב כי אין לך קרבן תודה יותר מהקרבת האיש את עצמו לה'". בע"ה בזכות מסירות הנפש של החיילים הקדושים הקב"ה יעטרנו בכתר ישועה ועטרת ניצחון!