1. מה דין חוטי ציצית שהקשר הראשון שלהם נקשר עמוק לתוך הבגד כך שהוא גורם לקצה הבגד להתקפל? 2. מה אורכי פתילי הציצית שצריך להיות מלכתחילה? 3. האם ציצית קטן שמידתה קטנה מדי ביחס ללובש זה מעכב? סליחה על ריבוי השאלות תודה רבה

שלום וברכה! 1. חשוב שהקשר יהיה מהודק כדי שהקשר יהיה מהצד ולא יפול למטה. לצורך זה אין בעיה בכך שהבגד מתקפל, מכיון שיש על כל פנים שיעור שני גודלים מקצה הבגד לנקב כאשר הבגד אינו מקופל. (ערוך השולחן יא יט). 2. לכתחילה צריך שבשעת קשירת הציצית אורך החוטים של הציצית כולל הכריכות והקשרים יהיו באורך 12 גודלים (שולחן ערוך יא ד). למעשה זה יוצא 24 ס"מ (רב חיים נאה). אם החוטים היו באורך הנ"ל בשעת הקשירה ואחר כך נקרעו, ניתן להמשיך ולברך על הציצית אפילו אם חוט אחד נקרע לגמרי עד הגדיל (כלומר עד הקשרים) ונשארו בכל שאר החוטים לפחות 4 ס"מ (עיין סימן יב סעיף א). 3. לא צריך שהבגד יהיה בגודל המתאים ללובש המסוים. אם יש בציצית שיעור מינמלי אזי גם אדם גדול בגופו יוצא בה ידי חובה (מ"ב טז ב). לגבי הגודל המנימלי של ציצית ראה מה שכתבתי בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/13727 - . הרחבות: 1. זה לשון ערוך השולחן (יא יט): "אין לתלות הציצת למטה לצד הארץ אלא על צד הכנף שנאמר על כנפי בגדיהם שתהא נוטפת על הקרן [וזהו כוונת הש"ע בסעיף ט"ו] ולכן נכון כשקושר הקשר העליון יקשרנה מדובק לצד הכנף כדי שתחזיק שם ולא תפול למטה ואף שע"י זה נתכווץ מעט הכנף ולא יהיה בו אורך קשר אגודל לית לן בה דכיווץ לאו כלום הוא כיון שבהתפשטותו יש השיעור דאזלינן אחרי ההתפשטות וכן להיפך כשהוא למעלה מג' גודלין פסול אף על פי שכיווצו ואין בו ג' גודלין אך כיון שבהתפשטותו יש פסולין". וכן כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' ערב). וכן נהג החזון איש (דינים והנהגות פ"ב אות ז). אך בתשובות והנהגות (ח"א סי' כז) כתב שמשמעות המ"ב (סי' י"א סקמ"א) היא שאין לעשות לכתחלה את הקשר מהודק לבגד באופן שהבגד יתקפל, אך אם הידקו את הקשר עד שנתכפל הבגד - כשר. 2. לגבי אורך החוטים בשעת קשירת הציצית כתבנו שצריך אורך 12 גודלים שזה 24 ס"מ כולל הקשרים והכריכות. נסביר - לדעת הגר"ח נאה שיעור גודל הוא 2 ס"מ. לדעת החזון איש שיעור גודל הוא 2.4 ס"מ. לפי זה 12 גודלים הם 24 ס"מ לגר"ח נאה והם 29 ס"מ לחזון איש (מספרים אלו מובאים בילקוט יוסף ובהערות ביצחק יקרא סי' יא). ידוע שיטת המשנה ברורה שיש להחמיר בשיעורים הגדולים (כלומר שיעור הצל"ח המכונה כיום שיעור חזון איש) בדינים שחיובם מדאורייתא, ושיש להקל כשיעור הרגיל במצוות מדרבנן (רעא, סע' יג ביאור הלכה 'של רביעית', וסי' תפו, ס"ק א). בעניננו יש להקל כשיעור הגר"ח נאה מכמה סיבות: א. מדובר בדין דרבנן שמן התורה די בכל שהוא (מ"ב ס"ק כ). ב. אף שנוהגים לעשות את החוט באורך שנים עשר גודלים יש שיטה שדי לעשות ארבעה גודלים כמובא בשו"ע (יא ד). ג. דעת הגר"ח פלאג'י, הבן איש חי והחזון איש שאין השיעור של יב גודלים מעכב בדיעבד. לכן יש להקל בעניננו כשיטת הגר"ח נאה שדי ב24 ס"מ. כך כתב בילקוט יוסף (יא, יא) בשם אביו הגרע"י. ובשבט הלוי (ח"ח סי' ג) כתב שבכל זאת לכתחילה כדאי להחמיר קרוב ל30 ס"מ, אבל המקיל בשיעור יב גודלים בשיעור הקטן אין מזניחין אותו. אם בשעת קשירת הציצית היו החוטים באורך 24 ס"מ ואחר כך התקצרו אין הציצית פסולה אם נשארו על כל פנים שבעה חוטים באורך 4 ס"מ ומעלה, אף שהחוט השמיני נקרע לגמרי עד הגדיל (הקשרים). אם בזמן קשירת הציצית הקפידו לקשור את החוטים באופן שארבעת החוטים שמצד אחד הם המשך לחוטים שמצד השני אזי גם אם נקרעו ארבעה חוטים מצד אחד עד הגדיל - הציצית כשרה על סמך הארבעה חוטים שמהצד השני שנשארו בכל אחד מהם 4 ס"מ. כל זה נכון לפי שיטת הרא"ש, וכך פסק השולחן ערוך (יב א). אמנם השולחן ערוך (שם) כתב שטוב לחוש לשיטת רבינו תם שסבור שהציצית תהיה כשרה רק אם ישארו שני חוטים (ארבעה מתוך שמונה) בשיעור המלא של שלשה טפחים (כלומר 24 ס"מ), ומהחוטים האחרים יישארו כדי עניבה - 4 ס"מ. כל טוב!