מי שנוהג להניח תפילין של רבינו תם בסיום התפילה וממהר. האם מותר לו להניח תפילין ובמקביל (תוך כדי הנחה בין תפילין של יד לתפילין של ראש) לומר את סיום התפילה כגון: שיר של יום, אין כאלוקינו ועלינו או לענות אמן על קדיש?

שלום וברכה. א. נקדים שיש איסור להסיח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אפילו בדברים של מצוה. ואם הסיח, צריך לברך על של ראש "על מצות תפילין", ואשכנזים מוסיפים לפני כן גם ברכת "להניח תפילין". ב. לכתחילה אין לענות אף על דברים בקדושה (כגון אמן על קדיש וקדושה), ובדיעבד אם ענה על דברים שבקדושה, אין צריך לחזור ולברך. ג. בתפילין של ר"ת, מותר לענות קדיש וקדושה ואמנים של ברכות (אך לא ברוך הוא וברוך שמו), אך אין להתפלל או לומר ד"ת. עם זאת כיון שיש חולקים, לכן אחר שיענה, טוב לחזור ולהדק את התפילין של יד ואח"כ את התפילין של ראש. מקורות: א. נקדים שאין להסיח כלל בין תפילין של יד לתפילין של רא"ש כפי שכתב מרן השו"ע (סי' כ"ה סע'' י'): "אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש ואם הפסיק מברך על של ראש "על מצות תפילין". ולמנהג בני אשכנז שנוהגים לברך תמיד על תפילין של ראש "על מצות תפילין", אם הפסיק בדיבור, צריך לברך שתי ברכות "להניח תפילין, ו"על מצות תפילין" (רמ"א שם). ואסור להפסיק אפילו בדיבור של מצוה, כיון שגורם לברכה שאינה צריכה, ואפילו אם מניחים תפילין של ר"ת שאין מברכים עליהם, מכל מקום לכתחילה צריך שיהיו סמוכין ותכופין זה לזה, כיון שכתוב "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", שיהיה הוי האחת לשתיהן (מ"ב שם סקכ"ח). ואפילו לבני אשכנז שחוזרים ומברכים על תפילין של רא"ש, אסור להפסיק כאמור לעיל (וכ"כ כה"ח סקנ"א). ואם כן ראינו כמה חמור ההפסקה בין תפילין של יש לתפילין של ראש, וכתב המלבי"ם, שהפסקה זו יותר חמורה מהפסקה בקריאת שמע, שהרי כאן בתפילין כתב הרמב"ם ז"ל, שאפילו להשיב שלום לרבו אסור אף שזה מצוה, ואילו בקריאת שמע, מותר להשיב שלום לרבו באמצע הפרק ורק לשאול אסור (עוד יוסף חי וירא סע' ה'). ב. והנה נחלקו הראשונים אם צריך לחזור ולברך על תפילין של ראש, אם עבר וענה לדברים שבקדושה (ראה ב"י שם סע' י'), וכתב מרן השו"ע בהמשך (שם סע' י'): "אם סח לצורך התפילין אינו חוזר ומברך, אם שמע קדיש או קדושה בין תפילה של יד לתפלה של ראש לא יפסיק לענות עמהם אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים". ומסוף דבריו מדוייק שחשש לדעת רבנו תם שאינו חוזר ומברך אף אם ענה לדברים שבקדושה, מטעם ספק ברכות להקל. ונמצא לפי האמור, שגם דברים שבקדושה אין לענות, ואפילו לענות "אמן" על ברכת "להניח תפילין" שמברך חבירו לעצמו אסור, אלא אם כן מכוון להוציאו בברכה זו (מ"ב סקל"ה). ובדיעבד, אם כבר ענה, אינו צריך לחזור ולברך לבני ספרד על תפילין של ראש "על מצות תפילין (בא"ח ש"ר וירא סע' ז', כה"ח ס"ק ס"ג-ס"ד, יבי"א ח"ג סי' ג' ה'). ואם אחר שבירך "להניח תפילין" על תפילין של יד, שמע שהש"ץ עומד לומר קדיש או קדושה, ואם יכרוך שבע כריכות על הזרוע, לא יספיק להניח תפילין של ראש, רשאי לדלג על הכריכות, ורק יהדק את הרצועה בזרוע שלא יצא ממקומו (ויש שכתבו שטוב אם יספיק לעשות כריכה או שניים על הזרוע וכריכה אחת על האצבע), וימהר להניח תפילין של ראש ואז יענה קידש וקדושה (ב"מ סקל"ח בשם מאמר מרדכי, כה"ח סק"ע). ג. אולם כאשר אינו מברך כלל על התפילין כגון כשמניח תפילין דר"ת, כתב המ"ב (שם סקל"ו): "ובחל המועד או המניח תפלין דר"ת וכיוצא, שמניח בלי ברכה, יש להקל ולהפסיק לענית אמן יהא שמה רבה וקדשה וברכו אמן", וכיון שהפסיק בדיבור, כתב המ"ב בהמשך דבריו פיתרון: "אח"כ יזיז השל יד ממקומו קודם שיניח השל ראש כדי שיהיה הויה אחת לשניהם". וכתב מרן הבא"ח (שם כו) למי שלובש תפילין של ר"ת (בנפרד מרש"י), אף שאין מברכים על תפילין אלו, ואין הפסק לענות על דברים שבקדושה בין יד לשל ראש, מכל מקום לפי טעם הר"ן והלבוש, שסוברים שאין פוסקים משום שכתוב "והיו", שצריך להיות הויה אחת לשתיהם, ובמנחת אהרן (דף לז) אף כתב בזה טעם ע"פ סוד, לכן כתב שצריך ליזהר גם בשל ר"ת. אולם סיים בפיתרון כדי שיוכל לענות: "מיהו עשיתי תיקון לזה שלא לאבד קדיש וקדושה כיון דאין כאן ברכה יענה קדיש וקדושה, ואחר שיענה יפשוט תש"י ויחזור ויניחנו מחדש ואחריו תש"ר בלי הפסק, לקיים מש"ה "והיו" הוויה אחת לשתיהם, וגם ע"פ הסוד דרך זה יבא נכון". ועיין בשו"ת יבי"א (ח"ג סי' ג') שהרחיב בכל זה, וכתב שמותר לענות קדיש וקדושה ואמנים דברכות, כיון שהיא מצוה עוברת, וכן מותר לבכך ברכת רעמים וכדומה, וכל שכן להפריש מאיסורא. ועל הצד בטוב ביותר הביא את הפיתרון שכתב הבא"ח לעיל. אולם לדבר דברי תורה באמצע אין להקל, וכן אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו". יש להעיר כן מה שכתב מרן היבי"א (שם סי' ד') שהנוהגים להניח תפילין דר"ת באמצע תפילת החזרה, לא יפה עושים, שאע"פ שרשאים לענות אמן כאמור, מכל מקום כיון שיש מחמירים בזה, ראוי שלא להביא את עצמו לכתחילה לידי כך. ורק אם במקרה התחיל להניח תפילין של יד ובמפתיע שמע קדיש וקדושה, יענה. עוד כתב שם, שמנהג הספרדים להניח תפילין של ר"ת קודם קדושת ובא לציון, כדי שיאמרו עמהן קדושה אחת. וכן היה נוהג הגאון בעל החת"ס, וכן ראוי לנהוג. ומ"מ מי שאפשר לו להמתין, נכון שלא יחלוץ תפילין דרש"י עד לאחר עלינו לשבח, כמנהג האר"י המובא בשעה"כ ובאחרונים. וסיים ומה טוב ומה נעים ללמו תורה עם התפילין של ר"ת. ברכת ה' עליכם,