שאלה
שלום כבוד הרב,
אבא שלי נכנס לויכוח מול איש מבוגר ממנו, הרוחות התלהטו ובמהלכן האיש הזקן גידף את אבא שלי ואת סבתא שלי. כששמעתי זאת צעקתי על האיש הזקן שלא ידבר ככה על אבא שלי וביקשתי מהם להתפזר.
אני מרגיש רע עם הצעקה שלי על הזקן, כיוון שראיתי אותו רועד מולי.
כיצד עליי לכפר על כך? מה היה מצופה ממני לעשות?
תשובה
שלום וברכה,
על פניו עשית דבר טוב שהגנת על כבוד אביך. מצינו בגמרא שמי ששומע ביזיון של תלמיד חכם ושותק נענש על כך משום שזה נחשב כאילו הוא עצמו ביזה את התלמיד חכם (מהר"ל ב"מ פד:). על כן טוב שלא שתקת לדברי הביזיון על אביך.
אך יתכן שהגזמת. ציינת שהזקן רעד. אולי גרמת לזקן לחשוב שאתה עלול להרביץ לו ח"ו וכדומה. אם אכן כך - כדאי לבקש ממנו מחילה על כך (באופן שבקשת המחילה לא תפגע בכבוד אביך).
קשה לי לקבוע מסמרות מה היה נכון לעשות במקרה הזה כאשר לא הייתי שם. יתכן שלכתחילה כן היה יותר טוב וחכם לשתוק. הכל תלוי בעניין.
הרחבה:
מותר לאדם להשיב למי שמחרף אותו או משפחתו. התורה לא ציוותה אותנו להיות כאבן שאין לה הופכים. אך מדת חסידות ודרך חכמים בדרך כלל לשתוק ולא להשיב. זה לשון ספר החינוך (מצוה של"ח):
"ואולם לפי הדומה, אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים הרעים שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין. ובאמת לא תצוה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו, אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה הזאת, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם, ובכן ינצל אדם מכל זה, כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים. ואם אולי יכריחנו מחרף מבני אדם להשיב על דבריו, ראוי לחכם שישיב לו דרך סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה, כי כעס בחיק כסילים ינוח, וינצל עצמו אל השומעים מחירופיו וישליך המשא על המחרף, זהו דרך הטובים שבבני אדם.
"ויש לנו ללמוד דבר זה, שמותר לנו לענות כסיל, לפי הדומה, מאשר התירה התורה הבא במחתרת להקדים ולהורגו, שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקין מיד חבירו, כי יש לו רשות להנצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו אשר מלא מרמות ותוך, בכל דבר שהוא יכול להנצל ממנו.
"ואולם יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין יותר מדי, ועליהם אמרו זכרונם לברכה (שבת פ"ח ע"ב) הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה', ל"א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
עד כאן לשון ספר החינוך. וכבר האריך בזה בספר מנחת אשר ויקרא (סי נו, אות ד).
בנידון שלנו על פניו לא היה נכון לשתוק גם מצד מידת חסידות, משום כבוד אביך. מאידך לפעמים דברי שטות והבלים היוצאים מפי אדם שפל לא שווים תגובה. הדברים תלויים בסיטואציה והכל תלוי בעניין ובכוונת הלב.
כל טוב!
1 תגובותב1 דיונים
י יפעת פולסקי |כ"א אייר תשפ"ד למה חייב לכבד את הזקנים?