כפי שכותב רש"י על הפסוק: "האשה אשר נתת עמדי"- כאן כפר בטובה.איך יכול להיות שאדם כופר בטובה מול טוב כזה גדול, מול עולם ומלואו רק שלו, והיותו בגן עדן?! ועוד שהוא ענק שבענקים, גדול שבגדולים?!

שלום רב: הכופר בטובה זה יחסית למה שהיה צריך להודות, הוא כפר בטובה. אין הכוונה שהוא לא הכיר בכך שהקב"ה ברא אותו. הכוונה שמכיון שיש בכל אדם נטייה להרגשה עצמית אישית כאן אדם הראשון במקום לחוש שהכל מאת ה' ולהאמין שכל מה שנעשה היה רק לטובתו הוא לא הפנים זאת בצורה שלמה ולא הכיר בטובה ברמה שהיה צריך להתרומם אליה. ולוואי ואנו לא נכשל בכך.