האם אפשר לעשות חתונה עם ישיבה מעורבת, כלומר שגברים ונשים ישבו יחד בשולחנות בזמן הסעודה? הצד של משפחתי רוצה לעשות ישיבה נפרדת, וגם חבריי - בחורי ישיבה, ירצו לשבת בנפרד. אבל הצד של משפחת הכלה רוצים שתהיה ישיבה מעורבת כדי שמשפחות יוכלו לשבת ביחד וכו. הסיפור כבר מתחיל לעורר מחלוקת...

שלום וברכה ומזל טוב! אכן לכתחילה צריכה להיות ישיבה נפרדת, גברים לחוד ונשים לחוד. אך כאשר זה גורם מחלוקת, אין צורך להתעקש על ישיבה נפרדת, וגדול השלום. רק תדאגו גם לשולחנות נפרדים לבחורי ישיבה ולאחרים שרוצים ישיבה נפרדת. כמובן שיש לעמוד על כך שהריקודים לא יהיו מעורבים כלל וכלל. בחופה לא נהגו להקפיד על הפרדה בין גברים לנשים. מקורות והרחבה: המקורות מהגמרא והפוסקים לחיוב הפרדה בחתונות מובא בגמרא בסוכה (נא:) שבזמן המקדש עשו "תיקון גדול" והכינו מרפסת גדולה בעזרת נשים כדי שהנשים ישבו למעלה, והגברים יהיו למטה בשמחת בית השואבה. בגמרא שם מבואר שלמדו לעשות הפרדה מהפסוק בזכריה "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד", ומשמעות הפסוק הוא שלעתיד לבוא יהיה הספד גדול ויפרידו בשעת ההספד בין גברים לנשים. ואם בשעת הספד יש לעשות הפרדה, כל שכן שיש לעשות הפרדה בשעת שמחה כשיצר הרע שולט. עוד מצינו בגמרא בקידושין (פא.) שבזמן שהיה מתקבץ הקהל, כגון בשעת דרשה או חופה, אביי דאג להפריד בין גברים ונשים והיה מסדר שורות של קנקני חרס בין מקום האנשים למקום הנשים, כדי שאם יבואו אלו אצל אלו, ירעישו הקנקנים. על פי זה כתב השולחן ערוך בהלכות יום טוב (או"ח סי' תקכט, ד) על פי הרמב"ם (יום טוב פ"ו, ה"כ): "חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה; וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה; אלא יהיו כולם קדושים". עכ"ל השו"ע. וראה בביאור הגר"א (שם) שמקורו בגמרות הנ"ל. ובספר חסידים (סי' שצג) כתב: "אבל אם לוקח אדם אשה שאינה הגונה או היא לוקחת איש שאינו הגון או שניהם אינם הגונים או אין תרבות שם ונבול פה ביניהם או נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם לא יתכן לברך שהשמחה במעונו". עכ"ל. וכתב הב"ח (אבהע"ז סי' סב) וז"ל: "בקראקא נוהגין שבסעודה שעושין בליל ב' מברכין אשר ברא ולא שהשמחה במעונו והוא תימה ולא מצאתי שום טעם למנהגם זה אלא לפי שסעודה זאת קטנה היא ומושיבין האנשים והנשים יחד בחדר אחד וכתב במנהגים (שם, הגהות אות יד) דאין מברכין שהשמחה במעונו היכא דאיכא חששא דהרהור עבירה ולפי זה ודאי היכא דאין שם אלא אנשים במסיבה צריך לברך שהשמחה במעונו". עכ"ל. על פי זה כתב הבית שמואל (אבהע"ז סב יא): "כתב ב"ח כשאנשים ונשים בחדר א' אין אומרים שהשמחה במעונו דאין שמחה כשיצר הרע שולט". על פי דבריהם כתב הקיצור שולחן ערוך (קמט א): "צריכין ליזהר שלא יאכלו אנשים ונשים בחדר אחד, שאם אוכלים אנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים שהשמחה במעונו כי אין שמחה כשיצר הרע שולט". וכן פסקו למעשה בשו"ת עשה לך רב (ח"ג סי' מ), ובדבר חברון (ח"ג רמו) שצריך לעשות מחיצה בין מקום הגברים למקום הנשים. וראה בירחון שנה בשנה תש"ם מאמרו של הרב יהודה הרצל הנקין (ע' 210 – 205) שהעיר על הב"ש והקיצור שולחן ערוך שמקורם בספר חסידים ובב"ח, שהספר חסידים והב"ח לא חייבו לאכול בחדר אחר, אלא כתבו שלא ישבו הנשים בין האנשים, ומשמע באותם שולחנות, אך אין צורך במחיצה ביניהם. גם בספר את צנועים חכמה (ח"ב עמ' תקל) הסיק שצריכה להיות הפרדה אך אין חיוב במחיצה ע"ש באריכות. ואף בשו"ת עשה לך רב (שם) כתב ללמד זכות על אלה המסתפקים בחלוקת האולם חציו לגברים וחציו לנשים ללא מחיצה ע"ש. לפי כל זה מבואר שצריך להיות הפרדה בחתונה בזמן הסעודה בין גברים לנשים, ונחלקו אם צריכה להיות מחיצה או שדי בחלוקת האולם חציו לגברים וחציו לנשים. שני טעמים להקל בישיבה מעורבת בחתונות יש לכאורה מקום להקל בישיבה של משפחות - ישיבה מעורבת של גברים ונשים, משני טעמים: א. על פי דברי הלבוש שבזמננו שנשים נמצאות בין האנשים בשגרה, אין כל כך הרהור בראיית נשים. ב. על פי האגרות משה שאין חיוב המחיצה בין גברים לנשים בקיבוץ של רשות כגון חתונות. נפרט בע"ה: טעם ראשון להקל - סברת הלבוש שעכשיו מורגלות הנשים בין האנשים הזכרנו לעיל את דברי הספר חסידים שאין לברך שהשמחה במעונו כאשר נשים יושבות בין האנשים. על דברי הספר חסידים הנ"ל כתב הלבוש "ואמרו בספר חסידים כל מקום שאנשים ונשים רואים זה את זה כגון בסעודת נשואין אין לברך שהשמחה במעונו שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש בו הרהורי עברה ע"כ. ואין נזהרין עכשיו בזה משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין אנשים ואין כאן הרהורי עברה כל כך שדמין עלן כקאקי חיוורא מפני רוב הרגלן ביננו וכיון דדשו דשו". עכ"ל. הרי שלפי הלבוש ניתן לברך שהשמחה במעונו בזמננו בישיבה מעורבת כאשר גם ככה מורגלות הנשים בין האנשים ואין כל כך הרהורי עבירה. ואף שמלשון הלבוש משמע שהתיר רק כאשר רואים זה את זה, ולא מצינו שהתיר ישיבה מעורבת ממש, כתב הרב הנקין (שם) שלפי טעמו של הלבוש יש להתיר גם ישיבה מעורבת ממש לאלו שרגילים לשבת כל יום בערבוביא וכיון שדשו דשו, ולא שייך בהם הרהורי עבירה כל כך. וכן כתב הגר"ש גורן (תחומין כו עמ' 237-241) להתיר ישיבה מעורבת בחתונות על פי דברי הלבוש שהתיר לברך שהשמחה במעונו בימינו שרגילות הנשים בין האנשים. וכתב שגם הב"ח לא כתב אלא שלא לברך שהשמחה במעונו משום שיש חשש הרהורי עבירה, אך לא יצא חוצץ נגד המנהג לשבת בישיבה מעורבת. (כנראה שהגר"ש גורן הבין בדברי הפוסקים שהתירו ישיבה מעורבת ממש ולא רק ישיבה נפרדת ללא מחיצה). וכתב הגר"ש גורן שאף שמהסוגיא בסוכה (שם) משמע שצריך להיות ישיבה נפרדת בחתונות, מכל מקום אנו רואים מדברי הפוסקים שנהגו בפועל לעשות אירועים מעורבים גברים ונשים. אם כן אין לדחות את מנהג הראשונים מפני הקושיא שלנו ממסכת סוכה. ואין משיבין את הארי לאחר מיתה, אלא שאין בידינו לרדת לסוף דעתם של הפוסקים הללו. לכן כתב למעשה שאפשר לסמוך על הפוסקים הנ"ל ו"להושיב בשמחה של מצוה גברים ונשים ללא הפרדה של מחיצה ביניהן, אע"פ שרואין זה את זו ולהיפך...". ואפשר "להושיב בשמחה באולם אחד, על כסאות נפרדים, משפחות-משפחות, גברים ונשים וילדיהם ללא הפרדה. אבל חסידים ואנשי מעשה, הנוהגים לא להושיב גברים ונשים בשמחות באולם אחד, או שנוהגים לעשות מחיצה ארעית המפרידה בין גברים לנשים, כדי שלא יסתכלו אלו על אלו, אין זה אלא מידת חסידות, ולא נהגו כן בדורות הראשונים, לא בקראקא בדורו של הב"ח ולא בדורו של הגאון מוה"ר מרדכי יפה בעל הלבושים. כמובן יש מקום לחסידים ואנשי מעשה גם היום להחמיר על עצמם ולנהוג להפריד במחיצה בין גברים לנשים בשעת שמחה. אבל המקילים בדבר יש גם להם על מי לסמוך, הלא הוא גאון ישראל בעל הלבושים מעמודי הפסיקה בישראל בדורות הקודמים". עכ"ל הגר"ש גורן. כאמור הגר"ש גורן לא הרגיש שיש תירוץ טוב ליישב את הגמרא בסוכה הנ"ל, וכתב שאולי יש לומר שישנו חיוב הפרדה רק באירוע גדול מאד של אלפים ורבבות כמו בהספד לעתיד לבוא המדובר בפסוק בספר זכריה המוזכר שם בגמרא בסוכה ולא בחתונה רגילה, ע"ש. אציין שלא ברור לי מדוע הגר"ש גורן לא מסתפק בתירוץ של הלבוש עצמו, וז"ל: "ואין נזהרין עכשיו בזה משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין אנשים ואין כאן הרהורי עברה כל כך שדמין עלן כקאקי חיוורא מפני רוב הרגלן ביננו וכיון דדשו דשו". עכ"ל הלבוש. מלבד תירוץ זה יש מקום ליישב את התמיהה הנ"ל מהגמרא בסוכה כדעת האגרות משה "שהחיוב למחיצה יש רק לדבר שפתוח לרבים, וחתונה נחשב כדבר פרטי", ראה לקמן בטעם השני. בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח (סי' יג אות ה) הביא כמה מגדולי הפוסקים שהסתמכו על דברי הלבוש. ובהערה מכתבי יד הוסיף בשם שו"ת שרידי אש (ח"ב סי' ח דף טו סוף ע"א) שכתב בזה"ל: אבל באספות של רשות, כגון בשעת הכנסת כלה לחופה, או בשעת נאומים ודרשות, לא הקפידו מעולם לעשות מחיצות, ורק מדקדקים שלא ישבו אנשים ונשים יחד ולא יתערבו זה עם זה. ע"כ. והוסיף על דבריו היביע אומר שכן נראה עיקר. וציין לזה גם לאוצר הגאונים (סוכה נב. סימן קפט) שאם אינם מעורבין אנשים ונשים אלא כל שורה בפ"ע שפיר דמי. ובלבד שלא ימזגו עם זל"ז. וסיים היביע אומר: "ומכל זה פסקתי למורה שמלמד תורה בבי"ס, היכא דאי אפשר בלא"ה והבנים יושבי' מצד א' והבנות מצד ב', שמותר לו ללמד בכה"ג. (רק לא יפה עושים המנהלי' שמלמדים במעורב)". עכ"ל. באופן פשוט היביע אומר רק היקל שלא לעשות מחיצה ולא שישבו גברים ונשים באותם שולחנות, כנראה מלשונו. אך ראיתי שיש שהבינו בדבריו שיש מקום להקל בישיבה מעורבת גברים ונשים גם באותם שולחנות. והביאו בשם בנו הרב אברהם יוסף שכתב שכך ההלכה, ושלפני ארבעים שנה כך נהגו גם בציבור החרדי. נראה שאפשר ליישב דבריהם בלשון היביע אומר שכתב שנראה עיקר כשרידי אש. ובשרידי אש כתב: "ורק מדקדקים שלא ישבו אנשים ונשים יחד ולא יתערבו זה עם זה". אולי ניתן להבין שרק "מדקדקים", אך מעיקר הדין אפשר לשבת גברים ונשים באותם שולחנות, וצ"ע. יצוין שאין הכרח להבין כדברי הגר"ש גורן שהפוסקים קיבלו את המנהג הנ"ל בקראקא ובעוד מקומות לשבת בערבוביא בחתונות. הדבר חברון (ח"ג סי' רמח) כתב שאדרבא הפוסקים לא קיבלו את המנהג של ישיבה מעורבת, ולכן לדעת הב"ח אין לברך בשמחות אלו שהשמחה במעונו. ואף הלבוש שהתיר לברך שהשמחה במעונו לא כתב היתר גורף לישיבה מעורבת, אלא רק לעניין ברכת שהשמחה במעונו כתב שניתן לברך כאשר רגילים לשבת יחד גברים ונשים. לפי זה נחלקו הגר"ש גורן והגר"ד ליאור מקצה לקצה בהבנת הפוסקים. לדעת הגר"ש גורן כל הפוסקים (אף הב"ח) התירו לשבת גברים ונשים יחד ולא דנו אלא לגבי הברכה. ואילו לשיטת הגר"ד ליאור כל הפוסקים (אף הלבוש) לא התירו לשבת מעורב ורק דנו לגבי הברכה. בעניין זה הרב הנקין (שם) סבור כדברי הגר"ש גורן, שכתב שהב"ח לא אסר ישיבה ללא הפרדה אלא שרק בא להסביר את המנהג שלא לברך שהשמחה במעונו. ולכן תמה הרב הנקין על הקיצור שולחן ערוך שהוסיף שיש ליזהר לשבת בחדרים נפרדים. יצויין שיש מהפוסקים שראו את המנהג להקל וראו בו איסור מוחלט. זה לשון התשובות והנהגות (ח"ב סי' תרנא): "וכאן (ביוהנסבורג) רובא דרובא דחתונות מעורבים ממש, ויושבים בשלחן אחד אנשים ונשים, ובעו"ה רבנים משתתפים בחתונות, ומי שנמנע מלהשתתף מסתכלים עליו כקנאי ותמהוני, ולדעתי המשתתפים עוברים בזה איסורים חמורים מאד ומחללים ש"ש ברבים... ובעו"ה ישנם רבנים אפילו בשמחות שלהם עושים כן ר"ל, הם בכלל חוטאין ומחטיאין את הרבים, ומי שעושה כן או אפילו משתתף בשמחה כזו, הם בכלל חוטאים ומחטיאין את הרבים, שהרי אסור להשתתף בשמחות כאלו, ופירסמתי כן ברבים". עכ"ל. כנראה שהתשובות והנהגות הבין שהלבוש לא באמת התיר לשבת בישיבה מעורבת, אלא רק התיר לברך. או שסבור שאף הלבוש לא דיבר בישיבה מעורבת ממש אלא רק בישיבה באותו חדר ללא מחיצה, וצ"ע. טעם שני להקל – אין חיוב הפרדה בחתונה שאינו קיבוץ חובה לרבים אלא עניין פרטי כתב בשו"ת אגרות משה שאין חיוב מחיצה בחופות משום שהוא דבר רשות ואינו פתוח לרבים. וז"ל (או"ח ח"א סי' מא): "ובמקום קבוץ לדברי הרשות ואף בחתונות מסופקני אם יש האיסור זה באופן שליכא חשש יחוד ויותר נוטה שליכא לאיסור זה דהא אשכחן באכילת הפסח שהיו אוכלין האנשים והנשים בבית אחד, והיו שם כמה משפחות שאין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה כדאיתא בפסחים דף ס"ד...". עכ"ל. ובמקום אחר (אגרות משה או"ח ח"ה סי' יב) כתב: "שאלת אם צריך מחיצה כשמתפללים במקום שאינו קבוע לתפלה, למשל, בבית אבל רח"ל. אם צריכות הנשים לילך לחדר נפרד, או שדי בהפסק אוויר. ונראה שלדינא הנשים בבית אבל צריכות ללכת לחדר אחר. והטעם דבית אבל הוי מקום שפתוח לרבים, שצריך בו מדינא תמיד הפרדה בין הנשים לאנשים, וכל שכן בשעת תפילה, כמבואר בתשובתי בא"מ או"ח ח"א סימנים ל"ט - מ"א. אבל אם למעשה הנשים אינן מסכימות לעזוב את החדר, נחשב זה לאקראי, ואין להמנע מלהתפלל מחמת זה. אבל בבית חתן מדינא אין צורך במחיצה, שאינו פתוח לרבים, אלא רק לבני המשפחה. לכן די בכך שילכו האנשים המתפללים לזווית אחת שיוכלו לכוין שם, ושם יתפללו". עכ"ל. וחזר ואישר את הדברים במקום נוסף (אגרות משה יו"ד ח"ד סי' כד), וז"ל: "ובקשר להצטרכות למחיצה בחתונה, ידוע שהסברתי בספרי אג"מ או"ח (חלק א' סימן מ"א ד"ה ובמקום קיבוץ, ועי' גם לעיל חלק אורח חיים סימנים י"א - י"ב) שהחיוב למחיצה יש רק לדבר שפתוח לרבים, וחתונה נחשב כדבר פרטי". עכ"ל. מעידים תלמידיו ובני משפחתו של הגר"מ פיינשטיין שהוא עצמו השתתף בשמחות כאלו. וכך כתב לי נכדו הרב יעקב טנדלר: "בחתונות של ילדיו של הסבא ישבו מעורב— אבל זה היה המנהג אז בארצות הברית. ההורים שלי עשו חתונות ובר מצוות של אחי ואחיותי מעורב אבל אני התחתנתי בישראל (וגם אחי אליהו דן) והמחותנים הישראלים בקשו ישיבה נפרדת כמנהג המקום. יתר מילדיו של ר׳ משה חתנו ילדיהם בישיבה נפרדת". וכן כתב הרב נחום רבינוביץ בשו"ת שיח נחום (סי' קיב) וז"ל: "וכן זכיתי אני לראות את הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל בחתונות ובשמחות משפחתיות, וכן שאר גדולים, ולא היתה שם מחיצה, שכך נהגו". אולם יש שהבינו שכוונת האגרות משה רק לכך שאין חיוב מחיצה ולא לישיבה מעורבת גברים ונשים באותם שולחנות. כך כתב בנו הרב ראובן פיינשטיין: "אודות שיטת אמו"ר זצ"ל, בענין לישב מעורב אנשים ונשים במקום שיש חלק יושבים נפרדים. באופן כזה ודאי ישב אמו"ר זצ"ל עם הנפרדים. ומה ששאל אם סבר אמו"ר זצ"ל בתשובותיו שהענין לישב אנשים ונשים מפורדים 'שאינה מן הדין ולא מסורת ישראל' ודאי לא נראה ענין זה מתשובותיו שהוא מדבר רק לענין מחיצה. ועוד שבחתונה שלי ישבו מפורדים". וכן כתב בספר את צנועים חכמה (ח"ב עמ' תקיט) שמדוייק בלשון האגרות משה כדברי הרב ראובן פיינשטיין. ונראה על כל פנים שיש הוכחה מהעדויות הנ"ל (וכן עדויות נוספות מנכדים אחרים) שלפחות הגר"מ פיינשטיין לא מחה על ישיבה מעורבת, וכנראה ראה בכך דבר לגיטימי, גם אם הוא עצמו העדיף ישיבה נפרדת. לגבי הראיה של האגרות משה מקרבן פסח שאכלו גברים ונשים יחד – העירו הפוסקים, שאולי שם מדובר בבני משפחה שמכירים אחד את השני ואין חשש הרהור (לב אברהם, לרבי אברהם ויינפלד). או שבקרבן פסח המצוה היא שתהיה 'חבורה' אחת ומשום גדרי צניעות לא נבטל חיוב של תורה, אבל בהנהגה כללית ודאי שיש עניין להקפיד על הפרדה עד כמה שניתן (דבר חברון ח"ג סי' רמח). טעם להחמיר בדורנו – יש נשים שאינן לבושות בצניעות בשו"ת הראשון לציון לגר"י יוסף הסכים שהיו שנהגו להקל בישיבה של גברים ונשים ללא מחיצה, והסכים (על פי היביע אומר) שיש מקום להקל כלבוש הנ"ל, והסכים גם לדברי האגרות משה הנ"ל, וציין שגם דעת החתם סופר והדברי יציב כאגרות משה. אלא שכתב שנהגו להחמיר בגלל בעיות הצניעות הגדולות של ימינו. וז"ל: " ומ"מ למעשה מנהג כיום אצל כל בית ישראל החרדים והיראים לדבר ה', שיש מחיצה בין נשים לאנשים בחתונה, ואין לסמוך על הלבוש אף שמסתבר שלא תלמיד טועה כתבו, כי הוא מדבר מעניין השמחה במעונו. והן אמת שבשנים עברו היו מקומות שהקילו בזה, אבל בזמנינו פשט המנהג באה"ק לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, ואם בזמנו היו מקילין לכל הפחות היו מלובשים בבגדי צניעות כראוי, והנשים היו ביישניות, ולא היו פיתויים שיש בזמנינו, והיתה יותר קדושה, לא כן בזמנינו שיש שאינן מלובשות בצניעות וכמ"ש השואל, או שבאות עם פאה נכרית בשערות ארוכות, ובבגדים צמודים, וכל כיו"ב, ומדברות באופן חופשי עם האנשים שאינם מכלל המשפחה הקרובה, לכן בישיבה מעורבת ממש אין להקל בזה בשמחות, ויש לעשות הכל לשכנע ולהסביר להן שיעשו את החתונה בקדושה ובטהרה ובצניעות כדי שיזכו להקים נאמן בישראל ותשרה השכינה במעונם". טעמים להקל לכתחילה לעשות חתונה ישיבה מעורבת בחברה פתוחה הרב נחום אליעזר רבינוביץ (שיח נחום שם), כתב שבמקום שרגילים לחיות בחברה פתוחה ו וגברים ונשים נפגשים יחד בעבודה ובשאר מקומות, יותר נכון לכתחילה לעשות חתונה עם ישיבה מעורבת כפי שתואם את אורח חייהם. הפרדה כפויה עלולה ליצור גירויים מחודשים, במקום להפחית גירויים, כי כל מצב שהוא שונה בהכרח גורם להתייחסות, ומעורר תשומת לב וגורר הרהורים מהרהורים שונים. ועוד שהפרדה כזאת לא תוכל להחזיק לאורך זמן מפני שלמעשה היא תכסה רק מיעוט קטן של כל המגעים החברתיים של הציבור. ועוד כתב: "הרואה יראה שבעבור הציבור "שלנו" היום דבר זה הוא חשוב ביותר. ישנה בעיה גדולה ומחריפה שמתקשים הרבה צעירים למצוא את זיווגם. צורך חיוני הוא ליצור הזדמנויות למפגשים בין בחורים ובחורות דתיות במסגרת אירועים שאין בהם חשש של ייחוד ושיש בהם נוכחות של הורים ומורים וזקני העדה כדי למנוע הוללות וקלות ראש יתרה, ואין לך הזדמנות מתאימה יותר מחתונה של בני תורה...". אין להיכנס למחלוקת כדי שתהיה ישיבה נפרדת הדרכת מרן הגר"א שפירא זצ"ל כפי שנמסרה לי מכמה אנשים היתה שצריכה להיות ישיבה נפרדת בחתונות, אך אין לריב על כך, וגדול השלום. סיפור מעניין שמעתי מראובן כהן (מראשוני חברי מועצת יש"ע). הוא סיפר לי שכאשר הוא עמד להתחתן לפני כחמישים שנה ההורים של אשתו רצו שתהיה ישיבה מעורבת בחתונה, ואילו הוא ואשתו רצו ישיבה נפרדת. הוא למד אז בישיבת קדומים והתייעץ עם ראש הישיבה הרב יצחק בן שחר שליט"א. הרב יצחק אמר לו שהוא צריך להתיישב בדבר. לאחר כשבוע חזר אליו הרב יצחק בן שחר ואמר לו שהוא שאל את הגרש"ז אוירבך, והגרש"ז אמר לו שלדעתו יש לעשות ישיבה נפרדת, אך הוא לא קובע מסמרות ואם החתן רוצה הוא יכול להתייעץ עם רב אחר. החתן (ראובן) החליט לעשות ישיבה נפרדת. לאחר מכן החתן הלך להתברך ממרן הגר"א שפירא לפני החתונה. הגר"א שפירא שאל אותו (בהומור האופייני לו): "נו על מה רבתם?". החתן השיב שלא רבו על כלום. שוב שאל אותו הגר"א שפירא: "ובכל זאת על מה רבתם?" (ראה שבת קל. - "לית כתובה דלא רמו בה תיגרא", ד.ק). וסיפר החתן לגר"א שפירא את הסיפור של הישיבה הנפרדת בחתונה. אמר לו הגר"א שפירא: "הרי אמרו הפוסקים שלא מברכים שהשמחה במעונו כאשר יש ישיבה מעורבת, שאין זה שמחה כשיצר הרע שולט. אם כן כבר תעשה ישיבה מעורבת שאם תהיה ישיבה נפרדת יהיה מחלוקת בחתונה, וגם ככה לא יהיה שמחה...". עכ"ד. והכוונה ברורה שאף שצריכה להיות ישיבה נפרדת בחתונות לכתחילה, אין להתעקש על כך אם זה יעורר מחלוקת. ושמעתי בשם הרב מנחם בורשטיין שמרן הגר"א שפירא היה עומד על כך שלפחות לבחורי הישיבות יהיו שולחנות נפרדים, ואם לא היה להם שולחנות נפרדים הוא לא היה מסכים לערוך את החופה. וכעין זה כתב בדבר חברון (ח"ג סי' רמו) שאם לא הצליחו לשכנע לעשות ישיבה נפרדת יש להגיע לפשרה כך שיהיה מקום מיוחד לגברים, ומקום מיוחד לנשים, ומקום שלישי שבו תהיה אפשרות לשבת מעורב לאלה שאין יכולת להשפיע עליהם. ושם (סי' רמז) הוסיף שבמקרה שיש ישיבה מעורבת יש להקפיד לפחות שכל איש ישב ליד אשתו ולא ישב בין שתי נשים. כעין זה היתה דעת הגר"ע יוסף, וכך כתב נכדו הרב יעקב ששון: "ולהלכה הורה, שבודאי שיש לעשות מחיצה בשמחות הנשואין, כי הוא גדר גדול בפני היצר הרע, (ובמקום הנשואין, חשוב מאד שיעשה הכל על טהרת הקודש, כי יש לדבר השפעה על עתידם של הזוג הצעיר, שיזכו לבנות את ביתם על אדני התורה, והשכינה תהא שורה ביניהם), אולם במקום שהדבר מביא למחלוקת גדולה בין הצדדים, וכגון בנדון השאלה שלנו, אין לעורר מחלוקת גדולה על הדבר, וכדאי הוא הגאון בעל הלבושים לסמוך עליו בשעת הדחק כזו, שלא לעשות מחיצה במקום שלא נהגו (בפרט בחוץ לארץ שבכמה מקומות לא נהגו בזה, והדבר מעורר מחלוקת)". אין חיוב הפרדה בחופה על פי דברי הלבוש הנ"ל כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' קמז) להקל שלא לעשות הפרדה בחופות וז"ל: "ומ"ש מה שנהגו לסדר קדושין תחת החופה מקום אנשים ונשים שם יחד ולמה לא חששו כמו באבל ר"ל וכ"ש הוא מקום שמחה מבית האבל לפענ"ד דסמכו בזה אדברי הלבוש ז"ל שכתב כיון דעכשיו כ"כ רגילים אנשים בין הנשים דמי עלינו כקאקי חיורי ולא משגחינן בהו אבל מה ששמע בשם גדול אחד שאמר הטעם משום דלא הוי רק באקראי בעלמא ולכן לא אסרו לא אאמין כי מגדול שמע כן דודאי לא נראה לחלק בהכי...". וראה בשו"ת עשה לך רב (ח"ג סי' מ) שכתב טעם אחר להקל בחופות (כעין הטעם שדחה המשנה הלכות): "וסברא פשוטה היא שגם בשעת החופה יש צורך בהפרדה מוחלטת, אלא שבאותה שעה שורר בלבול ואי סדר, וקשה ביותר להקפיד על כך, שכן הכל נדחפים לקבל פני חתן וכלה. וכמו"כ היא שעה קלה, ואין כל אפשרות להכין מחיצות לאותה שעה בלבד. וכנראה שזו הסיבה שאין מקפידים על הפרדה בשעת החופה, והנח להם לישראל.".. עכ"ל. וכן כתב בספר את צנועים חכמה (עמ' תקלא) כתב שאף בציבור החרדי אין מחיצה בחופות ע"ש. הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: "לענ"ד גם המקילים לא הקילו בישיבה מעורבת ממש כפי שביררתי בחוברת 'הפרדה'. אך יש סברא נוספת אותה לא כתבתי בחוברת, שאם יש הרבה שולחנות נפרדים וכל שולחן מוקצה למשפחה או משפחה מורחבת כמו שמקובל, יתכן שאינו נחשב ערבוב של כולם עם כולם והדבר דומה למסעדה שכל אחד עם עצמו. ויש לסמוך על זה במקום מחלוקת. אבל אם יושבים חברי החתן עם חברות הכלה או סתם אנשים ונשים זרים יחד לא שייכת סברא זו". עכ"ל. כל טוב!