שלום כבוד הרב 20 שנה טיפלתי וסעדתי את אימי שנפטרה לפני כ10 חודשים בגיל 92 היא היתה כל חיי ועולמי האכלתי אותה טיילתי איתה ישנתי לצידה אהבתי אותה יותר מחיי היה לנו קשר מיוחד, היא נפטרה בבית חולים מול עיני וזה קשה מאוד, מאז אני שרוי בעצב וגעגוע הבית מזכיר לי אותה, אני בוכה מגעגוע כל דבר מזכיר אותה, אף פעם לא יכולתי בלעדיה והיא לא יכלה בלעדי , קשה לי עד היום להתאושש , אני דתי מתמיד מתפלל 3 תפילות ואומר קדיש ושעורי תורה, אבל אני מרגיש כאילו העולם שלי נחרב, אני מתגעגע אליה והוא באה אלי לחלומות להרגיע אותי כמה פעמים היתה צדיקה, איך אעזור לעצמי עם העצב והגעגוע שלא עוזב אותי,? תודה

שלום וברכה. מסירות הנפש שלך לטיפול באמך והקשר המיוחד בינכם מעוררים השראה. אובדן הורים זה קשה בכל גיל. אתה יכול להתנחם בכך שאמך זכתה לאריכות ימים ובטח רוותה ממך נחת גדולה. זו גם זכות גדולה שאתה זוכה להיפגש עם אמך בחלום. כל הדברים האלו יכולים להצביע על נחת גדולה מאוד לנשמה. וב"ה תתנחם בכך שאמך במקום טוב וראוי לנשמה גדולה כזו. הגעגוע תמיד ישאר. תוסיף תורה, חסד וצדקה לעילוי נשמתה וזו תהיה נחמה וטובה גדולה לאימך. וב"ה הקב"ה יחזק אותך וירפא צערך ותרווה נחת משאר בני המשפחה!!! מן השמים תנוחם!! שנה טובה ובשורות טובות