שלום כבוד הרב. אני נשוי 3 שנים ב"ה זכינו לשני ילדים יחד וביני לבין אשתי ב"ה הכל טוב. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו נפגשים עם חמי (אבא של אשתי). ידעתי מראש, לפני שהתחתנתי שהוא אדם כעסן (הרים ידיים בצורה ברוטאלית על ילדיו לרמה שהרווחה התערבה וכו) ומאוד אוהב כבוד. אבל אמרתי לעצמי, אני לא מתחתן איתו אני מתחתן עם אשתי, ומה כבר נראה אותו פעם בחודש, פה חג שם שבת, מה כבר יכוליות.. אבל העניין הוא שיכוליות הרבה מאוד. כל פעם שאנחנו נפגשים איתו יש מריבות וצעקות (על שטויות) ואתן דוגמא, למשל אם האוכל לא הוכן כמו שצריך הוא פשוט משפיל את אשתו מול כולם לרמה של בכי. יש לו מנהג, שלא לשים ידיים על השולחן כשהקדוש מדבר (שעה מינימום) ומברך ברכת מזון. (זה כמובן טריגר לויכוחים וצעקות אם מישהו הניח את היד בטעות) אם מישהו נוגע בשתיה לפניו זה צרחות, כמובן שאסור למזוג אוכל לפניו וכו. ובדברים שיותר נוגעים אלינו זה אם הילד אוכל על הספה חלילה זה אסון, פיזר משחק וכו אז הוא צורח עד לרמות שאשתי בוכה ועוזבת את השולחן. אבל כך פעם אנחנו מעבירים וסולחים ושוב ושוב קורה עוד ועוד. הפעם האחרונה שהגדישה מבחינתי את הסאה הייתה שאירחנו אותם שבת. הוא שלף מילים כל כך כואבות שפשוט הורידו לנו את כל האוויר. הבית הזה מסריח (כי הוא בא ליטול ידיים, ויש לנו אשפתון קטן ליד הכיור) הבית הזה לא אוהב תורה, ובהפגנתיות (כמובן לאחר השתלטות על ניהול השלחן והכל) לא אומר דברי תורה, כי הוא מדבר איתנו על "ספירות" ו"מדמה" ואף אחד לא מבין מה הוא רוצה. אז הערתי לו שיקרא משהו שנוכל להבין. באמת אני משתדל שלא להאריך אבל היה לי חשוב להביא מיני דוגמאות, כדי שהרב יבין. לי מאוד קשה שאדם שמחזיק מעצמו דתי שלא לומר חרדי מתנהג בצורה כזו. וכמובן שהדבר לא פעם גורם לפירוד ביני לבין אשתי (הוא פשוט מלכלכך עליה מולי, ועלי מולה) השאלה שלי היא הלכתית מה אני עושה עם זה, הדבר מכניס בי הרבה מאוד כעס קשה לי להתגבר על הפגיעות האלו, לוקח לי שבועיים שלוש לשחרר ואז שוב נפגשים ושוב פיצוצים. זה גורם לי לא לכבד אותו , שלא לומר להיגעל. גורם לי לדבר עליו לשון הרע (הכל כי אני רוצה לדעת מה עושים איתו) מה אנחנו אמורים לעשות, אני לא רוצה למנוע את אשתי מההורים שלה והיא כל הזמן אומרת למה שאמא שלה תסבול מזה.. ואני לא רוצה שהילדים שלי יגיעו לשם ויחטפו צעקות שיעשו להם טראומות (ברור לי והבהרתי לאשתי שאם חלילה דבר כזה קורה, אני לוקח אותם ויוצא איתם באמצע שבת מצידי לישון ברחוב אבל הילדים לא יקבלו את הטראומות האלו בגללו) ושם זה יהיה הסוף, מבחינתי אין יותר מפגשים, ואם היא רוצה שתיסע אליהם לבד. מה הרב ממליץ לנו (הלכתית! ואשמח למקורות) תודה וסליחה על החפירה באמת שזה טיפה בים, אבל הייתי חייב להביא דוגמאות שתבין במה מדובר.

שלום. אתה צריך להגיע להסכמה עם אשתך ואני מציע, לשוחח בשלושה: אתם עם רב, רבנית וכד', שייעצו לכם, לשניכם, מה לעשות. ובעיקר, איך לחזק את האמא, מבלי לקבל גידופים ממנו. ברכה והצלחה!