שלום הרב, אני פונה אליך כאישיות חשובה בציבור הדתי לאומי. בזמן כזה שאנחנו מבקשים בו מחילה אחד מהשני. לא ראיתי בשום מקום שהציבור הדתי לאומי מבקש סליחה. ואני שואלת את עצמי בכנות - האם אנחנו אכן טלית שכולה תכלת? נכון הציבור הדתי לאומי התגלה במלוא הדרו בבניו הרבים שלקחו ולוקחים חלק כל כך משמעותי בלחימה ובעוד דברים רבים ונפלאים שהציבור עושה. לצד זאת, אני חושבת שכציבור שנמצא במובן מסוים בין הציבור החילוני לחרדי יש לנו אחריות מאוד גדולה על אחדות העם. האם באמת הדרך בה נהגנו לפני ה7.10 הייתה ראויה? האם היינו קשובים מספיק לצדדים האחרים? על אף שאין לי שום ספק שאכפת לנו מאוד מאוד מהחטופים, האם זה מה שמרגישים מאיתנו כשאנחנו מביעים את התנגדותינו לעסקאות? האם אנחנו מתנהגים באופן ראוי לחרדים? אני באמת חושב שהציבור שלנו נפלא ועדיין מעלה את זה שאולי חשוב לעשות חשבון נפש גם כציבור.

שלום. כל אחד יעשה חשבון נפש פרטי. אנחנו מובילים בעשיית טוב וכל חשבון יתפרש כחולשה, ויתקבל בלעג.