48
שאלה
בפרשת נח מברך הקב"ה את נח: ויברך אלקים את נח ואת בניו.. פרו ורבו ומלאו את הארץ. איזה ברכה יש בפריה וברביה? הרי יצר האדם גורם לו לפריה ולרביה ממילא. ויתרה מכך האם הכמות היא חשובה? הרי איכות והמידות של האדם הן החשובות ועל כך לא בורך האדם? יתרה מכך מרוב כמות של אנשים יש קושי גדול יותר לכל פרט ואף עלול הרוע לצוץ כפי שקרה בדור המבול והפלגה ובדורות רבים שאחריו?
תשובה
שלום
סליחה על העיכוב במתן התשובה, אינני יודע מה הסיבה לכך.
הרד"ק (בראשית פרק א' פס' כ"ח) מבאר: "פרו ורבו - ה'פריה' היא ההולדה , ו'הרביה' היא הגידול".
אחרי המבול העולם כאילו נברא מחדש. נוח ומשפחתו יצאו מהתיבה, עם כל החיות שהיו איתם, במטרה לפתוח דף חדש בחיי האנושות בעולם.
"מחשבותיו" של הקב"ה לאחר שנח הקריב לו קרבנות, לפני שדיבר עם נח, "וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל לבו: 'לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו; ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. עוד כל ימי הארץ; זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, ויום ולילה - לא ישבותו". בפסוקים אלו נשמעת הנחמה והפיוס מאת הקב"ה לבני האדם. הקב"ה לא רוצה להרוס ולבטל יותר את הבריאה, אלא להיפך - הוא רוצה שהטבע ימשיך להתקיים, לגדול ולפרוח. ומתוך כאן נכנס תפקידו של האדם, הקב"ה רוצה שהאנושות תגדל ותתפתח, ולכן הקב"ה מצווה על נוח ובניו לפרות ולרבות.
יום טוב