צהריים טובים כבוד הרב, תשובתי אמנם מגיעה באיחור של שישה חודשים אך היה חשוב לי שכשאענה זה יהיה אחרי שבאמת ניסיתי עם זמן והתמדה. בהתחלה היה מעט קשה והייתי שוכחת המון, השתדלתי לא לשכוח את ארוחות הערב שכן אלו אנו אוכלים יחד כקבוצה ואותן היה לי יותר קל לזכור , אך עם הזמן והניסיון אני שמחה לומר שאני מברכת ברכות נהנים כ95% מהזמן עכשיו. (שוכחת לפעמים אם מדובר בכוס שתייה או משהו קטן אבל כבר ה95% האלו באמת ממלאים אותי באושר). רציתי לומר תודה על המענה ועל ההתעניינות. לעדכן אפילו שהתחלתי לומר מודה אני בבקרים, ושבכיפור האחרון לא רק שצמתי אלא גם העברתי אותו בתפילות. אשמח לנצל את המעמד ולשאול שאלה נוספת. לצערי אני כרגע לא מתגוררת בארץ - מצב שצפוי להשאר כך לשנים הקרובות. אנו מתגוררים בבית אותו אנו חולקים עם אנשים נוספים שהם לא יהודיים (לטענתם גילו שיש להם שורשים אך הם בוחרים להשאר בדת שלהם) אך כמובן שאני אוכלת כשר ויש לי את הכלים שלי והפרדה וכל מה שאני צריכה. הבעיה היא שמתחילת המעבר שלי הנה דאגתי לחגוג ולהנות מכל שבת כמו שצריך, בישולים רבים, קידוש, נרות וכל מה שצריך, ודיירי הבית די מכבדים את זה ואף אוהבים את זה ומחכים בקוצר רוח לכל שישי! אך שמתי לב לאחרונה שגבולות מתחילים להטשטש. בין אם נגמר היין הכשר ומישהו מהקבוצה הגיש משקה לא כשר על דעת עצמו, או בשבת בצהריים כשאחד החליט להוסיף גבינה למרק (המרק לא היה בשרי אך כן היו מאכלי בשר על השולחן). לי זה מאוד הפריע, עדיין מפריע ולפעמים אני שואלת את עצמי האם להפסיק. כמובן שאחגוג לעצמי, אקדש לבדי ואכין חלות כל שבת, אך במידה ואפסיק להכין עבורם שבת האם זה נחשב שאני מהדרת אותה פחות? האם יש פה מקום של פגיעה ברגשות של אחר? שכן הם בדרך כלל מאוד מאוד משתדלים לכבד אותי ואת הכשרות אותה אני שומרת (לא רק בשבתות). אני יודעת שזה לא היה ממקום לא מכבד אך בו זמנית אין לי בעצם את הזכות לומר למישהו מה ואיך לאכול על שולחן משותף או בכללי. או במחשבה גדולה יותר האם הייתה לי פה זכות לנסות ולקרב מישהו יהודי חזרה לדת ואני בוחרת שלא? אשמח לדעתך בנושא מה כדאי שאעשה, האם להמשיך להכין שבת לכולם "ולסבול" בשקט או להפסיק ולהכין רק לעצמי? תודה מראש על המענה והזמן

בס"ד שלום לך. שמחתי מאוד לקבל את מכתבך, ואשתדל לעזור לך עוד בכל מה שאוכל. ממש מרגש שאת מצליחה כל כך. אברך אותך שתזכי להמשיך ולהתקדם בשמחה ובהצלחה בכל מה שאת עושה. מאוד הבנתי את שאלתך. את רוצה טוב, והנה הם עושים דברים אחרים, ואף פוגעים בך. התגובה הטבעית של אנשים רבים היא לברוח מההתמודדות, והיא בחירה מאוד טבעית. יחד עם זה, לדרך זו יש גם מחירים מאוד לא טובים. על ידי הסתגרות את הורסת את היחסים שלך עם השאר, והדבר יקשה עליך בהמשך הדרך, ואף יגרום לתחושות לא טובות. לכן, אני מאמין בשיח פתוח, לשתף את הקושי. במיוחד שניכר שהם רוצים שיהיה לך טוב ואף מכבדים אותך. לכן, הם לא מודעים ולא ממש מבינים. אבל אני מאמין שאם שוב ושוב תגידי להם את הכאב שלך מהדברים, לא כדרישה מהם, אלא כשיתוף הקושי, הם יהיו איתך ויבינו. לכן, אל תסתגרי, וגם אל תתחמקי, דברי באופן גלוי וישיר, בלי לתקוף ולהאשים, אלא מתוך שיתוף רגשי חי ואמיתי. ככלל לא כדאי לברוח ולהסתגר, כי בסוף מפסידים מכך. היי חזקה והמשיכי לצעוד קדימה, ובעזרת ה' תראי המון הצלחה. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.