היי, אשמח לעזרה לגבי סוגיה. לחבר שלי טוב,יש מעיל שאני מאוד אוהב וביקשתי ממנו כמתנה.הוא נתן לי את המעיל ואני מרגיש קצת לא נעים שביקשתי ממנו בלי שהוא הציע, אפילו שאנחנו ביחסים מאוד טובים ומשפחה.

שלום וברכה, אם הוא לא נתן לך בשמחה אלא רק כי הפצרת בו, ונתן לך מחוסר נעימות וכדומה – יש להחזיר לו את המעיל. יש בזה חשש של לא תחמוד. אם הוא נתן לך בשמחה (למשל כי יש לו אחרים, והוא לא צריך את המעיל ושמח לתת לך) – זה בסדר גמור. מקורות והרחבה: כאשר אדם מבקש לקנות או לקבל מחברו חפץ אין בכך איסור של 'לא תחמוד', אלא אם כן מפציר בו וגורם לו למכור או לתת את החפץ שלא בדעה מיושבת ובחפץ לב. כך מבואר ברמב"ם (גזילה א ט): "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תחמוד". וכן מבואר בשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג מג): "לא תחמוד בית רעך (שמות כ). ולא תתאוה בית רעך (דברים ח). הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם וכל אשר לרעינו, גם כי נתן מכרם. והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו שנאמר לא תחמוד. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שדה או כרם או אחד מחפציו ולא יש את נפשו למכרו, ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו, אסור לפצור בו, כי זה כמו הכרח ואונס. והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד, שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון, אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתן יתן לו בנפש חפיצה. ולא ירע לבבו בתתו לו". וכן הוא בשולחן ערוך (חו"מ שנט י). יש מקום לומר שבנידון דידן אין כאן איסור 'לא תחמוד' גם אם אתה מפציר בו, משום שיש שתי סברות להקל: יש אומרים שאין איסור לא תחמוד אלא במי שחומד וקונה חפץ, אך מי שמבקש לקבל חפץ במתנה אין איסור. כך סבר האמרי אמת. ודעת הארץ צבי (סי' ג) שגם במתנה יש איסור לא תחמוד, וקל וחומר הוא, אם במכר יש איסור לא תחמוד קל וחומר במתנה. אמנם יש סברא להקל במתנה, שבמתנה אין זה מצוי שיתן האדם מתנה אלא אם כן חברו עשה לו איזה טובה וממילא נותן בלב שלם. אך למעשה כתב במנחת אשר (דברים יא, אות ח) שמשמעות דברי הראשונים (רבינו יונה תוספות וסמ"ג) להחמיר בזה. יש צד נוסף להקל, שאולי אין איסור לא תחמוד בחפץ המצוי בשוק. כך דעת האמרי אמת. ונחלק עליו בעל ארץ צבי (ח"א סי' ד). עיין בזה במנחת אשר (שם, אות ה). אך לענ"ד נראה באופן פשוט מסתימת דברי הפוסקים כדעת הארץ צבי. הרי רוב החפצים מצויים לקנות בשוק, והיה להם לפוסקים לפרש אם היו סבורים כאמרי אמת. אם כן קשה להקל בזה. עוד יש לציין שדעת האבן עזרא (שמות כ יד) שיש איסור לא תחמוד גם בלב. וז"ל: "לא תחמוד אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא יתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ"י שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'. ואמר קהלת (לאשר) ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב, כא). ואמרו חכמים, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, ע"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו". עכ"ל האבן עזרא. ואף שדבריו חשובים ונשגבים אין כן ההלכה על פי חז"ל. לפי חז"ל אין איסור אלא בחימוד שיש בו מעשה. האבן עזרא הסביר את הפוסקים לפי פשוטו של מקרא כדרכו (ראה מנחת אשר שם, אות א).