שלום רב, המשך לשאלה הקודמת. 1. מדוע צריכה האישה הנשואה לכסות את שערה? 2. במידה וזה כדי שהגבר לא יתאווה לה כשקורה קריאת שמע וכו' אז מדוע כשהיא לבדה מול ריבונו של עולם (שאין לו יצרים) מחוייבת לכסות את שיערה?

שלום רב לשואל היקר. א. כיון שזהו מיסודות הצניעות והשראת השכינה בעם ישראל. כיסוי הראש מסמל את קדושת המשפחה היהודית, בה מקדישה האשה את חייה לבעלה ולכן היא מסתירה את חן שערה מעיני הציבור. כך נפסק להלכה ויש לכך סמך מפרשת סוטה. ב. ראשית נדייק יותר, אין חיוב לאשה לכסות את שערה כשהיא לבדה אלא זו מעלה גדולה שחז"ל שיבחו אותה מאד. אכן מבואר בפוסקים כי יש מצבים שהאשה צריכה לכסות את שערה כפי המפורט בהרחבה למטה. מקורות: 1. אשה נשואה מחוייבת מן התורה לכסות את שער ראשה, במקום בו אנשים מצויים (וה"ה לגבי אשה שהיתה נשואה, ראה מ"ב עה: סקי"א). למדו זאת מהפס' בפרשת סוטה (במדבר ה' י"ח): "ופרע את ראש האשה". משמע שלפני פעולת הכהן באשה הסוטה, שער ראשה היה מכוסה, כיון שהדבר נעשה בפרהסיה. גם כאשר האשה אינה נמצאת במקום ציבורי, כגון במרפסת הביתה, חל איסור מדרבנן אפילו אם רק אדם אחד יכול לראותה, ואם עושה כן נחשבת לעוברת על "דת יהודית", ואם נעשה ברבים שהוא חיוב תורה כאמור, נחשבת לעוברת על "דת משה" ויש לכך השלכות בהלכות אבן העזר (כתובות עב:). הטעם להלכות אלו, כיון שזהו אחד מיסודות הצניעות והשראת השכינה בעם ישראל. יש בכיסוי הראש הכרה לקיום רצון ה' וכניעה לפניו, ודבר זה מביא ליראת שמיים (כלשון הגמ' בשבת קנו: "כסי רישיך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא"). כמו כן, כיסוי הראש מסמל את קדושת המשפחה היהודית, בה מקדישה האשה את חייה לבעלה, ולכן היא מסתירה את יופי שערה מעיני הציבור (תרוה"ד סי' י'). יש לציין כי, כיסוי הראש לאשה אינו משהו חדש והוא היה מקובל בתקופת חז"ל לפני אלפי שנים אפילו בקרב נשים נוכריות לאחר שנישאו (ראה סנהדרין נח:). אם כן הצורך בכיסוי הראש הוא צורך בסיסי בטבעה של האשה. 2. כפי שכתבנו לעיל בקצרה, הטעם לכיסוי ראש אינו רק מצד בעלה בעת שהוא קורא ק"ש ודברים בקדושה, אלא מטעמים נוספים כגון יראת שמיים כאמור לעיל. אמנם אין האשה מחוייבת לכסות את שערה בפרטיות ביתה. אולם יש מעלה ועדיפות לכסות את הראש גם כשהיא לבדה, ובמצבים מסויימים היא אף מחוייבת לכסות את שערה לדעת פוסקים רבים כדלהלן. א. בשעה שהאשה מברכת. לדעת פוסקים רבים, כשם ששיער האשה חייב להיות מכוסה בפרהסיה, כך הוא חייב להיות מכוסה בשעה שהיא מברכת, וכפי שנוהגים הגברים (שו"ע או"ח צ"א סע' ג', ר"ו סע' ג', מ"ב סי' ב' סקי"ב), כך היא צריכה לנהוג. אחרת יש בכך משום קלות ראש באמירת ברכה בגילוי ראש (תרוה"ד שם). ב. יש דעות הסוברות, כי אשה חייבת לכסות את ראשה אפילו בביתה, פרט למצבים שבהם יש צורך לגלות את השיער. אמנם אין הלכה כשיטות אלו, אולם לדעת המ"ב (ביה"ל סי' ע"ה ב' ד"ה מחוץ) נכון להקפיד בזה. ויש בכך מעלה הראויה לשבח. ג. מדברי חז"ל משמע שיש בכך מעלה גדולה. כמבואר בגמ' (יומא מז.) מסיפורה של קמחית שזכתה לשבעה בנים כהנים גדולים, וז"ל: "אמרו לה חכמים, מה עשית שזכית לכך? אמרה להם, מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי". והמ"ב (סי' ע"ה סקי"ד) חתם בדברי המג"א והזוה"ק שראוי לנהוג כן, וז"ל: "וכתב המ"א דראוי לנהוג כהזוהר וביומא איתא במעשה דקמחית בזכות הצניעות היתירה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה יצאו ממנה כהנים גדולים". ד. מדברי מרן החפץ חיים (ח"ח על התורה עמ' שכ"ב, וכן ממליץ המ"ב סי' ע"ה סק"י), כי הדעה המתירה לאשה שלא לכסות את שערות ראשה בביתה, מתירה זאת רק לזמן קצר, אחרת הדבר יגרום בדרך כזו או אחרת שבעלה או בניה יעברו על איסור של אמירת דברים בקדושה כנגד דבר המוגדר כ"ערוה". ברכת ה' עליכם,