א. מן הפסוקים נראה כי בנ"י צוו לעשות את "פסח מצרים" על דיניו המיוחדים אולם לא נאמר להם כי הם יוצאים ממצרים באותו הלילה. האם כך הדבר או שמא הם ידעו כי הם יוצאים? ובמידה וידעו, עולה הקושיה מדוע הכינו בלילה לאחר שזרזום המצרים בצק ללא החמצה למצות - והרי ידעו על יציאתם ויכלו להכין לפני הלילה צידה לדרך? ב. במכת חושך רש"י מביא כי אחת ממטרותיה הייתה למען ידעו בנ"י היכן מניחים המצרים את כליהם הטובים ויוכלו לקחתם מהם בעת יציאת מצרים מבלי שירומו על ידי המצרים שאין להם כלים בבית... אולם במקום אחר רש"י מביא מדרש האומר שכאשר בן ישראל ביקש כלי, לא רק שלא נענה בשלילה אלא שהמצרי אף הציע לו כלי נוסף - העיקר שיצא כבר ממצרים... איך מיושבת הסתירה? ג. מובא במדרש כי הקב"ה הכה את בכורי מצרים "בעצמו" ולא ע"י שרף/מלאך. מתוך הפירוש הנל לא מובן ממי בדיוק הציל הקב"ה את בכורי ישראל והקדיש אותם אליו? (זה היה מובן, לו הקבה היה מציל את בכורי ישראל ממלאך המוות שהורג את בכורי מצרים, ולא נוגע בבכורי ישראל שהוקדשו לה. אולם לא נראה כך מרש"י וכו?

שלום א. המלבי"ם (שמות פרק י"ב פס' י"ז ופס' ל"ג) מבאר ל פח דברי חז"ל (ברכות דף ט) "הכל מודים כשנגאלו לא נגאלו אלא בערב וכשיצאו לא יצאו אלא ביום, כי היציאה תפול בין על היציאה מרשות העבדות, כמו ובשביעית יצא לחפשי חנם, בין על היציאה הפעלית שיוצא לארץ אחרת, ובלילה היתה היציאה מן העבדות ועל זה היה מורה הפסח שאכילתו בלילה, ועל זה אמר ועשית פסח כי וגו׳ הוציאך ה׳ לילה, וביום היתה היציאה מן הארץ, ויציאה זו נמשכה ז׳ ימים עד שטובעו המצריים בים בשביעי...ופרעה נתן להם (=למשה ולאהרון) רשות לצאת, ואז הלכו שלוחי פרעה לרעמסס והגיעו לשם באור היום (לומר להם שיצאו), ואחר שנודע להמצריים רשות פרעה טרדו אותם בבהלה לצאת תיכף ולא הניחום להכין צדה לדרך, באשר לפי דעתם מתו גם הבנים שאינם בכורים, שלא ידעו שנשיהם מזנות, וחששו שימותו כולם, ועל כן לא שלחם על מנת לשוב...רק גרשום בהחלט. ובזה נכונו שני הכתובים מה שאמר הוציאך ה׳ ממצרים לילה זה היה מצד רשות פרעה, ומה שאמר שיצאו בעצם היום זה היה מצד גרוש המצריים". בפועל בחצות הלילה המצרים גירשו את בני ישראל במהירות, הם לא הספיקו להכין צדה ונאלצו לקחת את הבצק איתם. ב. המטרה הראשונית היתה שמצרי לא יוכל לסתיר כלי מסויים או לטעון שאין לו כזה כלי. בפועל בעקבות מכת בכורות הפחד והלחץ המצרי היה כל כך גדול עד שהן נתנו להם מרצונם עוד כלים כדי שיצאו. ג. הרב בנימין במברגר ענה על כך באתר, וזו היא תשובתו: בתורה (שמות פרק יב, יב) כתוב: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה'". ולמדו חז"ל, כמו שכתבת, "ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור - אני ולא שרף. ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים - אני ולא השליח. אני ה' - אני הוא ולא אחר". ואכן יש מקום להקשות מפסוק כג באותו פרק בו כתוב: "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף" - האם הקב"ה בעצמו או שיש משחית? רש"י עמד על העניין ולכן הסביר שהמשחית הכוונה למשחיתים הרגילים שיש בלילה, ואם בכל לילה הקב"ה שומר על האדם, בלילה שיש בו מידת הדין עלול אדם להיפגע מהמשחיתים הנמצאים תמיד ואינם קשורים למכת הבכורות. הרמב"ן מסביר קצת אחרת. מלך היוצא מארמונו יוצא עם שומרים המרחיקים את הרוצים להתקרב אליו, כך כשהקב"ה יצא בעצמו להכות את מצרים יצאו איתו משחיתים הפוגעים במי שיוצא מהבית בלילה זה. יום טוב