הפסיכולוגיה המערבית עסקה רבות בשאלת סיום הקשר בין המטפל והמטופל. אשמח לשמוע מה עמדת היהדות בנוגע לסוגיה זו. איך רואה היהדות את סיום הקשר בין מטפל ומטופל, ואת הסוף והסיום של שלבים, מצבים, מפגשים בחיים וכו’.

אין במקורות לפי הידוע לי התייחסות ספציפית לנושא זה. מה שצריך בשביל הטיפול עושים, מה שלא קשור לטיפול, לא עושים. יש אחרי הטיפול יחס של הכרת הטוב, כלפי מי שעוזר לאדם, כמו כל אדם שעוזר לשני. הרב אברהם פרל.