במסכת עבודה זרה נאמר: "הנשאל לחכם וטימא אל ישאל לחכם ויטהר". האם ניתן לשאול רב שני כדי להחמיר? מתי בכלל רצוי ומותר להחמיר על פסיקה רבנית? מה היחס בין סוגיה זו לסוגית "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"?

שאלתך יסודית ודורשת תשובה ארוכה ורחבה, ואין בידי זמן ללמוד ולסכם הסוגיה היטב, ועיין בספר טהרת הבית ח"א עמודים שכג והלאה. אכתוב בקיצור: נאמרו שתי סברות בסיבת האיסור לשאול חכם נוסף. לרוב הפוסקים הדבר אסור מפני שהראשון שאסר עשה בתשובתו את הדבר לאסור, ולכן כל זמן שיש צד לדבריו אסור לשני להתיר, וכ"כ הראב"ד והרשב"א והריטב"א בחידושיהם לע"ז ז, א. (אמנם בשאלה הבאה אפשר לילך מלכתחילה לחכם השני, וכ"כ הריטב"א בחידושיו לנדה כ, ב, ועוד רבים). והטעם השני כתבו הר"ן, שאסור לשני להתיר מפני כבודו של ראשון, ולכן כשאין פגיעה בכבוד הראשון אפשר לשנות את הדין. למעשה מותר לשאול רב שני בתנאי שיאמר שהראשון אסר, ורק אם השני יודע שבמקרה הזה מותר לו להתיר, יוכל להתיר, אבל ברוב המקרים אחר שיציינו בפניו שהראשון אסר, גם אם דעתו להתיר, אסור לו להתיר. אם הראשון התיר, נחלקו אם השני יכול לאסור, לכאורה לפי הסברה הראשונה אין בעיה לאסור, אולם אם החשש הוא לכבודו של הראשון יש בעיה לאסור. ומ"מ גם לסברה זו אפשר לומר שאין כל כך פגיעה בכבוד הראשון, כאשר השני מחמיר. ולמעשה התוס' בע"ז ז, א, כתב שהשני יכול לאסור, ולרא"ש אסור, וכן פסק הרמ"א יו"ד רמב, לא, לאסור. והש"ך שם חלק עליו מפני שרוב הפוסקים מתירים. כל זה לעניין הלכה אם יש בזה איסור לשאול רב שני, ואם יכול לשנות את הפסק. אבל ודאי שלכל הדעות ראוי שלא לילך לשאול רב שני, וכבר אמרו חכמים עשה לך רב, כדי להימנע מהספק. ככלל, בעניינים דאוריתא הלכה כמחמיר, ובדרבנן כמקל. ואמנם ברור שאלו ואלו דברים אלקים חיים, ולכל דעה צד באמת, מכל מקום נצטוונו לילך אחר הרוב. וראיתי בשל"ה שכתב שלכל דעה יש מקום באיזה עולם שהלכה כמותה, וכאן בעולם הזה מתרכזות כל הדעות, וכפי שיסברו הרוב, משמע שכך הלכה. ואולי אפשר להוסיף שגם התמנות רב במקום מסוים היא בהשגחה אלוקית, שכך תהיה ההלכה באותו מקום.