אני לומד בישיבה .. שנה שישית. הורי הביולוגיים אימצו אחות חורגת, היא כיום תלמידת תיכון, ורציתי לברר האם חלים עלי או על אחי איסורי יחוד איתה. והאם גם על אימי ישנו איסור יחוד עם האח. האם כבוד הרב יכול לכתוב לי סיכום הדעות בנושא זה כדי שאוכל להעמיק בו יותר.

בשו"ת מנחת יצחק ח"ט קמח, כתב שאין להתיר יחוד עם בן או בת מאומצים. וכך כתב בשבט הלוי ח"ה רה, ח. ולפי זה כתב שיש להסתפק אם מותר לאשה בלי בעל לאמץ בן ולגדל אותו, אפילו באופן שאין בו איסור יחוד. ובאגרות משה אבן העזר ח"ד סד, ב, היקל שאם האם נמצאת זמן קצר מחוץ לבית, שהאב יכול להשאר לבדו עם ביתו החורגת בבית, וכן להפך. אבל אם מתה אשתו, חל עליו איסור יחוד. ואמנם יש מקילים בזה, כי אולי סומכים על הסברה שכיוון שהוא מגדל יתומה, כל חפצו בטובתה, ולכן לא ירצה לקלקלה. אבל אין לסמוך על זה, ואם אשתו מתה, עליו להזהר שלא להתייחד עימה. ולעניין נגיעה ונשיקה, כדרך הורים עם ילדיהם, היקל גם בבנים חורגים. ובשו"ת עשה לך רב ח"ג לט, כתב שאם ההורים המאמצים גידלו את הילד מגיל קטן, מצד הסברה אין התאווה שולטת, בדומה לבן ביולוגי, ולכן אפשר להתיר להם יחוד. אבל לגבי אח כלפי אחותו החורגת, אין היתר. ושם סיכם את המחלוקת אם יש איסור יחוד בין אח ואחות ביולוגים, ואף שבזה רבים מקילים, מכל מקום כתב שאין להתיר באחות חורגת. אמנם כל זמן שאינם יודעים שהם חורגים, אין בזה איסור. ובציץ אליעזר ח"ו מ, כא, מצדד להיתר עפ"י דברי הלבוש, שבאר היתר היחוד עם בני המשפחה, מפני "שאין דרכה לבוא עימו לידי הרגל עבירה". וכתב שעפ"י סברה זו אפשר להקל גם כשאימצו את הילד בהיותו קטן. והוסיף סברה מספר יראים, שמבאר טעם היתר יחוד בנידה, שאין גוזרים על הציבור גזרה שאינו יכול לעמוד בה. וכעין זה מובא בקיצור פסקי הרא"ש, "שהדבר קשה ליזהר מיחוד אשתו נדה". וכן לגבי המאומצים מסברה אין היצר מתגרה כל כך, ויש בזה צורך גדול מאוד, ואי אפשר להפרישם אחר שיגדלו. וכן התיר לחבקם ולנשקם באופן אבהי ואמהי. ומסכם שנכנס להתיר בסברות דחוקות כדי ללמד זכות על גדולים וטובים שאינם נזהרים בזה, וכדי שלא לנעול את הדלת בפני הילדים האומללים שלא יהיה להם דורש ומבקש מבתים של יראי שמים. אבל אם האימוץ נעשה אחר גיל איסור יחוד, שלוש לנקבה ותשע לזכר, חלים עליהם כל איסורי יחוד, ולכן מלכתחילה אין לאמץ בגיל כזה. וחיזק דבריו בח"ג מד, מה. ובדברי יציב אה"ע מו חלק עליו.