אני בגיל 17 והכרתי בחורה דתיה מבית דתי חזק, היינו (לפני כמה חודשים) בקשר במטרה לחתונה, אבל נפרדנו (בקשר לא נגענו, שמרנו על איסורי ייחוד, אבל נפגשנו הרבה ודיברנו בתדירות גבוהה מאוד וגם על דברים בטלים) ולאחר מכן ללא קשר לפרידה התחזקתי והפסקתי ב"ה לדבר עם בנות. לאחר חודש-חודשיים (מהפסקת הדיבור) הרגשתי הרגשה מוזרה שיש משהו ביני לבינה ויצא לנו באמת לדבר באותו שבוע, מפני שהייתי צריך לבקש ממנה סליחה, יש לציין שלאחר בקשת הסליחה התכוונתי להפסיק את השיחה, אך השיחה המשיכה והגיעה במהרה ללא נושאים אחרים ביניהם לזה שהיא מרגישה אלי משהו, אמרתי לה שגם אני מרגיש משהו, אבל ההלכה נכנסת כאן. אמרתי לה שאני מוכן שנהייה בקשר אך ורק לחתונה והוא יתבטא בכך שנפגש פעם בחודש, בפגישות לא יהיו דברים בטלים (יהיה אפשר ללמוד אמונה ביחד אם זה אפשר מבחינה הלכתית), נדבר בטלפון פעם בשבוע, נשמור על איסורי ייחוד ובודאי שלא ניגע (אין דבר כזה אצלנו לגעת). קשר זה יהיה בעצם מעין קשר שנועד לשמור על הזוגיות שלנו לשם חתונה, אמרתי לה שתקח כמה ימים לחשוב על זה ברצינות כי זה צעד גדול, חשוב וקריטי, והקשר יהיה במטרה להתחתן בגיל 19. יש לציין שהקשר הזה יהיה שונה בהרבה מהקשר הראשון שהיה לנו, והוא במידות רציניות יותר ואמיתיות בהחלט! רציתי לדעת מה הרב אומר על קשר מסוג כזה? האם הוא טוב או לא, ואיך הקשר הזה צריך להתנהל ולהתבצע? נ.ב. יש לציין ששניינו מאוד בוגרים מבחינה מנטלית ומקפידים על כל השו"ע לכן אנו רוצים שהקשר יהיה עפ"י רוח ההלכה ושבאמת תבין שהמטרה לקשר הזה היא חתונה.

אם אתם יכולים לצמצם את הקשר לפגישה אחת בחודש ללא שיחות בטלפון במשך החודש יש מקום לשמירת הקשר. אך זה צריך להיות מתוך הבנה שהקשר הזה מחייב אותך מכאן ולהבא לקחת את התקופה הזאת כהכנה לחתונה וללמוד היטב, ולעלות מעלה בתורה ויראת שמים כדי שתוכל לבנות בית של תורה. אך אם הקשר לא יגרום לחיזוק רוחני של שניכם, כבר מעתה רצוי להפסיק אותו.