מסופר בתנ"ך על יפתח: "וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר: אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי. לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה". בהמשך כתוב: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ, אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר; וְהִיא לֹא-יָדְעָה אִישׁ, וַתְּהִי-חֹק בְּיִשְׂרָאֵל". מה עלה בגורלה של בת יפתח, אם אומרים שהיא הועלתה לעולה, הרי איך יתכן שאף אחד לא תוהה על העלאת קורבן אדם, (ולעניות דעתי לא ניתן להקיש מכאן על יצחק כיוון ששם הציווי היה אלוהי, ואילו כאן זה ’בסה"כ’ נדר של יפתח), הרי יפתח היה יכול לספוג את העונש בגין נדר\שבועה שלא קוימה, וזה לפי הבנתי חמור פחות מאשר לעבור על ציווי "לא תרצח"?

הפרשנים על הפסוק (רד"ק מצודות ומלבי"ם) מסבירים שיפתח לא העלה ממש את בתו לעולה אלא הפרישה מחברת בני אדם להתבודד ולעבוד את ה' ולא התחתנה מעולם ובכך קיים את נדרו. יש המסבירים (דעת מקרא) שיפתח העלה אותה לעולה וזה תועבה שטעה בה יפתח ולמד מעשים מקולקלים מעבודת האלילים, כדרך אותה תקופה שלעיתים עבודת ה' התערבבה עם דרכים מוטעות.