823
שאלה
קראתי לאחרונה על הגדה של פסח שנכתבה ונאמרה במחנה גירס תחת השלטון הנאצי (מחנה מעבר בצרפת בשואה), המדובר בהגדה שכתבו אסירים יהודים מתוך הזכרון, ועלו לי מספר שאלות הלכתיות, אשמח אם הרב יציין מקורות לדבריו:
1.האם היהודים יצאו ידי חובת מצוות ההגדה, למרות שלא אמרו את ההגדה כסדר ואף החסירו קטעים ממנה?
2.ידוע שלא היו כ"כ הרבה ילדים במחנה, האם יצאו ידי חובת קריאת ההגדה למרות שלא אמרו לבנים, הרי חלק מהמצוה היא "והגדת לבנך"?
3.האם זה בסדר בכלל שהם אמרו את ההגדה, הרי זה היה פיקוח נפש, אולי הם היו צריכים לוותר על זה?
4.מכיוון שחלק מהיהודים לא ידעו עברית, האם מותר היה לכתוב ולהגיד את ההגדה בגרמנית או בצרפתית, כפי שעשו עם הפיוטים?
5.אחת מהמצוות העיקריות בערב זה היא אכילת מרור, עפ"י עדותו של פנחס רוטשילד בעת קריאת ההגדה במחנה רבים קיבלו בנוסף למצה מעט סלט במקום מרור, האם הם יצאו ידי חובת המצוה?
תשובה
מטרת ליל הסדר וההגדה היא כדי לקבוע בנו את האמונה בה' יתברך ואין כמו סיפורים מעין אלה כדי להעמיק את האמונה שהרי יהודים אלו במסירות נפש גדולה התאמצו לקיים את מצוות בוראם. ועל ידי הברור על מעשיהם את מתחברת לגדולתם.
1. עיקר ההגדה תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה אך עד תקופת הגאונים עדיין נחלקו לגבי הנוסח המדוייק שלה. לאחר מכן נהגו להוסיף עוד מאמרי של חז"ל. להלכה, מי שלא אמר את קטעי ההגדה של פסח, מצה ומרור ("פסח שהיו אבותינו . . . " וכדומה) לא יצא ידי חובתו ואילו אם לא אמר את שאר הקטעים יצא ידי חובת ההגדה בדיעבד.
2. יש שני מצוות בסיפור יציאת מצרים. יש את מצוות "והגדת לבנך" שאדם מקיים כשמלמד את בנו את סיפור ההגדה. ויש מצוות "והגדת", שיש על האדם עצמו חובה לספר ביציאת מצרים ולכן מי שאין לו בן אשתו או חברו שואלים אותו "מה נשתנה" ואם הוא לבדו הוא שואל את עצמו.
3. כמו שאמרנו בפתיחה, מטרת אמירת ההגדה לקבוע את האמונה בליבנו ואומנם פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה אבל יש מקרים בהם יש לקיים את המצווה במסירות נפש ודבר זה יקבע את האמונה בצורה עמוקה יותר.
4. את ההגדה יש לומר בשפה שמבינים ולכן מי שלא מבין עברית יש לו לומר את ההגדה בשפה שהוא מבין.
5. הירק המובחר ביותר הוא חסה ואם אין לו ישנם עוד ארבע סוגים הכשרים ל"מרור". אם גם אותם אין לו יכול לאכול כל ירק מר שיש לו שרף וצבעו ירוק הנוטה ללבן אבל אין לברך עליו. יש הסוברים שבירקות אלו אין מקיימים מצוות אכילת מרור אלא יש בהם זכר למצווה בלבד.
